Interior Gateway Routing Protocol (בראשי תיבות: IGRP) הוא פרוטוקול ניתוב מבוסס וקטור מרחק (distance-vector) לרשתות אוטונומיות (autonomous system) שהומצא על ידי חברת סיסקו בסוף שנות השמונים.

IGRP הומצא על מנת להתגבר על החסרונות של RIP (מספר קפיצות (hop) מקסימלי, וניתוב על בסיס קריטריון אחד) שבאו לידי ביטוי בעיקר ברשתות גדולות ומסועפות. IGRP יכול להשתמש במספר קריטריונים לבחירת הנתיב המועדף, ביניהם - רוחב פס, אמינות, עומס וזמן השהייה. מנהל הרשת יכול לבחור במי מהקריטריונים להשתמש, ואיזה משקל לתת לכל אחד מהם בהחלטה על בחירת הנתיב וכך לוודא שכל חבילת נתונים תעבור בנתיב המועדף בכל זמן נתון. מספר הקפיצות המקסימלי (hop count) של חבילה המנותבת באמצעות IGRP הוא 255 (לעומת 30 בRIP).

מנגנוני יציבות

---

IGRP כולל מספר מנגנונים שמטרתם להבטיח את יציבות מערכת הניתוב ויכולת ההסתגלות שלה לשינויים בטופולוגית הרשת -

Hold-down

Hold down timers (זמני המתנה) הוא מנגנון שנועד למנוע מצב בו עדכון על שינוי במצב הרשת נעלם בין שטף העדכונים הרגילים. כאשר נתב מקבל עדכון על שינוי במצב הרשת (חיבור שכשל, שינוי בטופולוגיה, נתיב חדש) הוא מתחיל לספור "זמן המתנה" בו הוא יידחה כל עדכון אחר שיתקבל, זמן ההמתנה ארוך יותר מן הזמן שלוקח להפיץ את העדכון החדש בכל רחבי הרשת (convergence time), כך הוא מונע מצב בו העדכון החדש יידרס על ידי עדכון מנתב אחר ברשת שעדיין לא קיבל את העדכון החדש.

Split Horizon

מנגנון ה"אופק המפוצל" (Split horizon) נועד למנוע מעגלי ניתוב (routing loops) קטנים ולהקטין את נפח העדכונים ברשת. ההנחה שעומדת בבסיס המנגנון גורסת כי אין תועלת לכלול בעדכון שנשלח לנתב מסוים נתונים שהגיעו מאותו הנתב. כך שאם נתב א' קיבל מידע על נתיב מסוים דרך נתב ב' המידע על אותו הנתיב לא יישלח לנתב ב' - כי ההנחה היא שהנתיב כבר מוכר.

poison-reverse

ראו גם

---

• מונחים ברשת מחשבים
• EIGRP

תקנים בתקשורת מחשבים

Interior Gateway Routing Protocol | Interior Gateway Routing Protocol | IGRP | Interior Gateway Routing Protocol | Interior Gateway Routing Protocol | IGRP | Interior Gateway Routing Protocol | Interior Gateway Routing Protocol