שנה מעוברת

שנה מעוברת היא שנה שנוסף לה יום אחד (בלוח הגרגוריאני) או חודש אחד (בלוח העברי), על מנת לשמור על תיאום בין לוח השנה ובין השנה האסטרונומית.

גם בלוחות שנה נוספים (אם כי לא בכולם), יש שנה מעוברת.

בלוח המוסלמי אין שנים מעוברות. מכיוון שהשנה בלוח המוסלמי קצרה בכ-11 יום מהשנה האסטרונומית, חלה בלוח המוסלמי נסיגה בעונות השנה. כך למשל, אם בשנה מסוימת חודש הרמדאן חל בחודשי הסתיו, הרי ששנים אחדות לאחר מכן הוא יחול בחודשי הקיץ.

הלוח היוליאני

הלוח היוליאני מתבסס על ההנחה כי שנת שמש היא בת 365 ורבע ימים בדיוק (365.25 ימים). הנחה זו התבררה כשגויה במאה ה-16, אולם עד אז היו מעברים כל שנה שמתחלקת ב-4 (משנה 1 ואילך). בשנים שמתחלקות ב-4 נוסף יום אחד, בסוף חודש פברואר (החודש השני), הוא ה-29 בפברואר. הסיבה לבחירה ביום הזה דווקא קשורה במועדי החגים הרומיים העתיקים (לפני ימי הנצרות). שיטה זו עדיין משמשת בכנסייה הפרבוסלאבית לשם קביעת מועדים וחגים, ולכן מועדי החגים בכנסייה זו שונים ממועדי החגים בכנסיות נוצריות במערב.

הלוח הגרגוריאני

גם בלוח הגרגוריאני נוסף בשנה מעוברת יום אחד לחודש פברואר, הוא ה-29 בפברואר, אולם הכללים לקביעת שנת מעוברת שונים במקצת מאלו של הלוח היוליאני. במאה ה-16 התברר כי שנת השמש (המכונה באסטרונומיה "שנה טרופית") קצרה במעט מכפי שחשבו עד אז. התגלה, כי תופעת שוויון היום והלילה המבשרת את האביב ואת הסתיו, מתרחשת עשרה ימים לפני המצופה. לפי החשבון החדש, אורכה של שנת שמש ממוצעת הוא 365.2422 ימים בלבד (כלומר קצרה ב-11 דקות וכמעט 14 שניות ממה שחישבו בעבר), לפיכך תוקנו כללי העיבור באופן הבא:

כל שנה המקיימת אחד מהתנאים הבאים היא שנה מעוברת:

השנה מתחלקת ב-4 אך אינה מתחלקת ב-100
השנה מתחלקת ב-400

למשל, 2004 היא שנה מעוברת, אך 1900 אינה שנה מעוברת, מכיוון שהיא מתחלקת ב-100. 2000 היא שנה מעוברת, מכיוון שהיא מתחלקת ב-400.

הלוח העברי

בלוח העברי נוסף בשנה מעוברת חודש הקרוי אדר א', וחודש אדר הרגיל הופך לחודש אדר ב'.

כאמור, בשנת שמש יש בערך 365 ימים ורבע, אך בשנת ירח (12 מחזורי ירח) כ-354 ימים ושליש (ליתר דיוק: 354.3747 ימים). כבר בתקופות קדומות התברר כי במהלך 19 "שנות שמש" יש מספר שלם של "חודשי ירח" (ליתר דיוק: 234.992 "חודשי ירח" ב-19 "שנות שמש"). לפיכך, כל 19 שנות שמש הן 19 שנות ירח ועוד 7 חודשים. כדי להשלים פער זה מוסיפים חודש נוסף בהתאם לכלל הבא: שנה היא מעוברת אם בחלוקה ל-19 היא נותנת שארית 3, 6, 8, 11, 14, 17, או 19 (גו"ח אדז"ט).

למשל, שנת ה'תשס"ג (=5763) היא מעוברת, כי אם נחלק 5763 ב-19 נקבל שארית 6. לעומתה, שנת ה'תשס"ד אינה מעוברת כי השארית היא 7.

בנוסף על עיבור חודש אדר, ישנן הוספות וגריעות של ימים בסופי החודשים חשון וכסלו, שמתבצעות בלי קשר לעיבור השנה, כדי לתאם בין מועדי החגים לימות השבוע, וכדי לחזות טוב יותר את מועדי מולד הירח.

סוד העיבור

הצורך בתיאום עם שנת השמש נדרש מכמה סיבות:

בגלל הציווי לחגוג את הפסח באביב.
כדי שהתבואה תהיה בשלה להבאת העומר.
כדי שהעולים לרגל יגיעו בשלום לירושלים והדרכים לא תהיינה משובשות בשל גשמי החורף.

בתחילה היו מעברים את השנה על-פי החלטת הסנהדרין, שהייתה מתבססת על חישובים אסטרונומיים, כשהעדויות לא היו מספקות. בשנת 359 לספה"נ פרסם הלל נשיאה את כללי הלוח העברי, כולל כללי עיבור השנה ("סוד העיבור"), מתוך חשש כי ינסו למנוע מההנהגה היהודית לפרסם את מועדי ראשי החודשים ואת השנים המעוברות. כיום הלוח העברי על כל מועדיו מחושב רק לפי חשבונותיו של הלל.

השנה באיסלאם

השנה המוסלמית היא שנה של 12 מחזורי ירח, אך בניגוד לשנה עברית אין מעברים את השנה. לוח השנה הערבי כלל שיטת עיבור, אולם זו בוטלה עם קבלת האסלאם בחצי האי ערב. המסורת המוסלמית מייחסת למוחמד את האמירה כי עיבור השנה הוא כפירה, אך לא מבואר מהי הסיבה לכך. החגים המוסלמיים אינם תלויים בעונות השנה, ועשויים לחול בכל אחת מהן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הלכות קידוש החודש להרמב"ם, באתר של מכון ממרא.
עיבור השנה בלוח העברי, באתר "הוצאת לוח".

לוחות שנה