הקוראן

AndalusQuran.JPG (ספרד המוסלמית) מהמאה ה-12]] הקוראן (בערבית القـُرْآن או القـُرْآن الكَريم - "הקוראן הנכבד") הוא ספר הקודש של דת האסלאם.

מאפייני הקוראן

על פי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא ההתגלות האחרונה של דברי אלוהים לבני האדם. הוא הורד אל מוחמד,נביא האיסלאם, פסוקים-פסוקים במהלך תקופה של 22 שנים, בידי המלאך ג'יבריל (جبريل - מזוהה בדרך-כלל עם המלאך גבריאל במסורת היהודית-נוצרית).

הקוראן נישא בצורת נאומים מפי מוחמד למאמיניו, והועלה על הכתב בנוסחו הסופי רק בשנת 650 לספירת הנוצרים (תאריך משוער), בימי הח'ליף השלישי עות'מאן בן עפאן (عـُثْمان بْن عَفان). מוחמד עצמו נפטר בשנת 632 לספירה. עד לימי עת'מאן הועבר הקוראן בעל-פה לפי כמה מסורות שזכרו כמה מתלמידיו של מוחמד. עת'מאן חשש כי מעבירי הקוראן לא יספיקו להעבירו לדור הבא לפני מותם, וכמו כן התעורר חשש כי ריבוי המסורות יעורר מחלוקות. לפיכך, גובש נוסח אחיד כתוב של הקוראן, והוא הנוסח היחיד המקובל כיום. במסגד אל אקצה על הר הבית, אפשר עדיין לראות פסוקים בגרסה שונה של הקוראן, חקוקים על קירות המסגד.

מבנה

הקוראן מחולק ל-114 פרקים, שכל אחד מהם קרוי סורה (سورة) (מקור המילה אינו ברור). לכל סורה ניתן שם, שבדרך-כלל אינו מעיד על תוכנה. סידור הסורות המקובל הוא טכני - מהסורה הארוכה ביותר עד הסורה הקצרה ביותר, אם כי יש חריגות משיטה זו (שיטה דומה שימשה גם בעריכת המשנה). במסורת המוסלמית נהוג גם סידור חלופי, על פי המועד שבו הורדה כל סורה אל מוחמד, מועד שנקבע על-פי פרשנות חכמי האיסלאם בדורות שונים. נהוג לחלק את הסורות בקוראן לשתי תקופות מבחינת זמן הופעתן: סורות של מכה (مكـّيـّة) וסורות של אל מדינה (مدنيـّة). הראשונות נכתבו בעת שמוחמד התגורר במכה, ואילו האחרונות לאחר שהיגר לאל-מדינה (אם כי חלק מהאחרונות נישאו כנאומים במכה לאחר כיבושה בידי מוחמד ומאמיניו, ראו בערך מוחמד). הסורות של מכה, שהן המוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, נמצאות בדרך-כלל בסוף הקוראן, כיוון שהן קצרות יותר ונושאות אופי פיוטי. הסורות של מדינה, שהן ארוכות בדרך-כלל, נושאות אופי יותר משפטי, וכוללות חוקים, דינים, פולמוסים גלויים עם דתות אחרות, וגם אזכורים לסיפורי התנ"ך והברית החדשה (ראו להלן).

כל פסוק בקוראן מכונה אאיה (آية), מילה שפירושה בערבית "נס" או "מופת". לפני כל הסורות, למעט אחת, מופיע הביטוי "בשם אללה הרחמן והרחום" (بسم الله الرحمن الرحيم). ביטוי זה אינו נמנה כפסוק, למעט בסורה הראשונה, שבה הוא נחשב לפסוק הראשון. מוסלמי שמצטט מן הקוראן מקדים את הביטוי הזה לציטוט (אף כשאינו מצטט סורה שלמה) ומסיים את הציטוט במילים: "דברי אללה העצום הם אמת" (صدّق الله العظيم).

בראש חלק מהסורות מופיעים צירופי אותיות חסרי-פשר (למשל: الم, يس, طه ועוד). המסורת המוסלמית רואה בהן "אותיות מסתוריות" ויש מוסלמים הטוענים כי הן מרמזות על מועד "יום הדין". חוקרי האיסלאם משערים כי מדובר בסימני עריכה שנעשו בשעת העלאת הקוראן על הכתב, אולם אין הוכחה חד-משמעית להשערה הזאת.

הקוראן כולו כתוב בסגנון המכונה בערבית סג'ע (سجع), שהוא "פרוזה מחורזת", כלומר פסוקים הכתובים בלא משקל, אבל מתחרזים זה בזה. משערים שזה היה סגנון הנאום המקובל באותה תקופה. עם זאת, חלק מהסורות כתובות כפיוטים. יש בקוראן תופעות דקדוקיות שאינן קיימות בערבית הספרותית המקובלת היום, ומקורן כנראה בדיאלקט הערבי של העיר מכה באותה תקופה.

הסורה הראשונה, המכונה "סורת הפתיחה" (سورة الفاتحة), נמצאת בראש הקוראן מפאת חשיבותה, אף על פי שהיא קצרה יחסית, ושייכת לסורות של מכה. סורה זו משמשת כבסיס לתפילה המוסלמית(צלאת). בסורה זו שבעה פסוקים, ועניינה הוא דבקות באללה וביום הדין.

הסורה השנייה בקוראן, שהיא הארוכה ביותר, מכונה "סורת הפרה" (سورة البقرة), זוהי סורה מהסורות של אל-מדינה, ובה 281 פסוקים. הסורה הזאת כוללת את הדינים העיקריים של הדת המוסלמית.

מעמדו התאולוגי של הקוראן

באיסלאם התנהל בעבר ויכוח תאולוגי בשאלה האם הקוראן נצחי ("קדמון") או נברא. במילים אחרות, האם הקוראן נברא בידי אללה כמו כל ישות אחרת בעולם, או שמא הוא היה קיים מאז ומעולם כמו אללה עצמו. הרציונאליסטים שבין חכמי האיסלאם בימי הביניים, בעיקר אנשי זרם המעתזלה (المعتزلة) טענו כי מההנחה שהקוראן נצחי עולה כי הוא מעין אל, ולפיכך אללה אינו האל היחיד, דבר שהוא בגדר כפירה. לפיכך הם טענו שהקוראן הוא נברא. כנגדם טענו חכמי איסלאם אחרים, כי הקוראן הוא תואר של אללה, כלומר ביטוי של האל, ולפיכך הוא נצחי כמו האל עצמו, מבלי שיהיה בכך כפירה באחדותו של אללה. הדעה האחרונה היא זו המקובלת היום על רוב המוסלמים, ולפיכך רוב המוסלמים מאמינים כי הקוראן לא נכתב במועד כלשהו אלא היה קיים מאז ומעולם, והורד אל מוחמד בלשון בני אדם במועד שנבחר בידי אללה.

בקוראן עצמו כתוב כי מקורו הוא ב"לוח הגנוז" (اللوْح المحفوظ), השמור אצל אללה, ואשר הורד בלשון בני-אדם אל נביאים שונים במהלך ההיסטוריה האנושית. בין הנביאים האלה נכללים רוב נביאי ישראל, דמויות מקראיות כגון אדם הראשון, נח, דוד המלך ושלמה המלך, ישו הנוצרי, וכן נביאים שלא נזכרים במקום אחר מלבד הקוראן (למשל: הנביא הוד). (עוד בנושא, ראו בערך: נביאי האיסלאם).

בתאולוגיה המוסלמית מקובלת ההנחה כי התנ"ך והברית החדשה היו בראשיתם ביטוי של "הלוח הגנוז" בדומה לקוראן, אולם הם שובשו וסולפו בידי היהודים והנוצרים שסטו מדרך הישר, ועל כן נוצר צורך בהתגלות נוספת שבה הורד הקוראן אל מוחמד. לפיכך, לפי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא המקור האמין היחיד לדברי האל.

הקוראן לעומת כתבי הקודש היהודיים והנוצריים

יש בקוראן אזכורים לדמויות מקראיות כדוגמת אדם הראשון, נח, אברהם ומשה, וכן דמויות מהברית החדשה. המסורת המוסלמית מסבירה זאת בכך שהקוראן וכתבי הקודש היהודיים והנוצריים הועתקו ממקור שמימי שמכונה "הלוח הגנוז" (اللَّوْح المحفوظ). הצורך בקוראן נבע, לדעת המסורת המוסלמית, משתי סיבות: תיקון שיבושים וסטיות שיצרו היהודים והנוצרים בטקסט המקודש, וכן הבאת הבשורה לשבטים הערביים שהיו עד אז עובדי אלילים.

חוקרי איסלאם רואים בדמיון שבין הקוראן לתנ"ך ולברית החדשה, השפעה של היהדות והנצרות על מוחמד. ידוע כי מוחמד בא במגע עם יהודים ועם נוצרים שישבו בימיו בחצי האי ערב, ואכן אפשר למצוא הדים אפילו למסורות יהודיות מהתלמוד, ומסורות שהיו בידי אבות הנצרות.

ההתייחסות לדמויות המקראיות בקוראן אינה תואמת במקרים רבים את הטקסט המקראי, ודוגמה בולטת היא ההתייחסות אל מרים, אמו של ישו כאחותו של אהרון הכהן. יש המסבירים את השוני בכך שהגירסה הקוראנית היא הנכונה, וכי עד להגעתו של מוחמד עיוותו היהודים והנוצרים את הסיפור האלוהי, ויש המראים כי בקוראן ההתייחסות אל סיפורי המקרא הינה כאל משלים, המלמדים את המאמין את הדרך הנכונה לעבוד את האל. כן מובאים סיפורים על עמים ודמויות שאינם מופיעים במקרא (עם עאד (בערבית "קדמון" אשר הוציא מתוכו את הנביא הוד, ועם ת'מוד (המזוהה עם תדמור המקראית) אשר הוציא מתוכו את הנביא צלאח), ואף על דמויות אלו ועמים אלו מספר הקוראן בדרך של משל ותוכחה.

תרגום הקוראן

דיני האיסלאם אוסרים על תרגום הקוראן. הקוראן נחשב כיצירה מושלמת ומקודשת שבלתי אפשרי לחקות אותה, ואסור לנסות לכתוב יצירה הדומה לה (תפיסה המכונה בערבית: איעג'אז אל-קוראן إعجاز القرآن). כיוון שתרגום הוא כעין ניסיון לחקות את הקוראן, נחשב הדבר אסור באופן עקרוני. עם זאת, רוב המוסלמים בעולם, החל מסוף ימי הביניים וגם כיום, אינם ערבים ואינם דוברי ערבית. לפיכך, תרגום הקוראן חיוני לשם העברת הטקסט לרוב המאמינים. הפשרה המקובלת באיסלאם בסוגייה זו, היא ראיית התרגום כפרשנות לקוראן ולא כתרגום ממש. רוב המתרגמים המוסלמים של הקוראן נותנים לתרגומם את הכותרת "משמעות הקוראן" כדי להדגיש שהם מביאים מעין פירוש, ולא מנסים לחקות את הקוראן עצמו. בכל מקרה, בשעת התפילה חובה לצטט מן הקוראן בערבית, על פי הנוסח המקורי, ואסור להסתפק בתרגום לשפה המקומית. מרכזים מוסלמיים דתיים, כדוגמת אוניברסיטת אל אזהר במצרים, מקבלים תרגומים של הקוראן לשפות שונות ומאשרים אותם לאחר הכנסת תיקונים, כל זאת בכפוף לכך שהם יוצגו כפירושים ולא כטקסט הקוראני עצמו.

תרגומים חילוניים או מדעיים של הקוראן נעשו כבר בימי הביניים. מימי הביניים ידועים תרגומים של הקוראן ללטינית, איטלקית והולנדית, שנעשו בידי נוצרים, כנראה לצורכי פולמוס בין-דתי. בימינו תורגם הקוראן בידי חוקרי איסלאם לפי קריטריונים פילולוגיים מדעיים למספר שפות מודרניות. כל התרגומים לעברית של הקוראן נעשו בידי יהודים חוקרי איסלאם, ואין נוסח מוסמך של הקוראן בעברית (ראו להלן). קטעים מן הקוראן תורגמו לעברית בידי אנשי העדה האחמדית (מרכזה של העדה בישראל הוא כבאביר שבחיפה), שרואים כמטרה את הפצת בשורת האיסלאם בשפות שונות, אולם רוב המוסלמים אינם רואים בעדה זו חלק מן האיסלאם.

תרגומי הקוראן לעברית

לקוראן נעשו מספר תרגומים לעברית.

התרגום הראשון שיצא לאור במהדורה מדעית הוא זה של יוסף יואל ריבלין, "אלקראן", תל אביב 1936. ריבלין נצמד בתרגומו לטקסט הערבי ולכן תרגומו מליצי וקשה לקריאה שוטפת, אולם הוא מתפאר בנאמנות לכתוב כמעט ללא סטיה.

תרגום נוסף הוא זה של ד"ר אהרון בן שמש, "הקראן: ספר הספרים של האשלאם", הוצאת "קרני", תל אביב 1978 (מהדורה ראשונה הוצאת מסדה 1971). תרגומו של שמש יצא במהדורה מדעית, הכוללת פרט לתרגום גם הערות שולים מועילות המפרשות את הטקסט, ומוסיפות מראי מקומות רבי ענין למקורות יהודיים מקבילים בתנ"ך ובתלמוד. המהדורה היא בלשון עברית חופשית ושוטפת, ואינה צמודה למספור הפסוקים המקובל, כי אם היא מציינת אחת לחמישה פסוקים, ונותנת לטקסט "לזרום" בחופשיות רבה יותר. המהדורה כוללת אף פתח דבר רב עניין, המכניס את הקורא העברי הזר לדת האיסלם אל עולמו של הקוראן ושל הנביא.

בשנת 2005 יצא לאור על-ידי ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב "הקוראן", תרגומו של אורי רובין, ובו גם הערות, נספחים ומפתח.

קישורים חיצוניים

אסלאם | ספרים | חוק אסלאמי