כתב יד (יצירה)

כתב יד של יצירה טקסטואלית (מאמר, ספר, שיר וכדומה) הוא העותק המקורי של היצירה, קודם פרסומה בדפוס. גם העותק המקורי של התווים של יצירה מוסיקלית הוא בגדר כתב יד. במשך התקופה שקדמה להמצאת הדפוס, כתב יד היה לא רק העותק המקורי של היצירה, אלא גם הטכניקה ליצירת עותקים נוספים שלה לשם הפצתה.

מהותו של כתב יד

Vitruvian.jpg, כתב יד של ליאונרדו דה וינצ'י, בכתב ראי]]

במשך שנים רבות היה כתב היד אכן כתוב בכתב ידו של המחבר. במצב זה תלויה קריאותו של כתב היד ביפי כתב ידו של המחבר. קריאות זו פוחתת כאשר, בכורח הנסיבות, נכללים בכתב היד מחיקות ותיקונים. קודם להמצאת הדפוס, הייתה גם היצירה הסופית בכתב יד, שהרי יצירת עותק נוסף נעשתה באמצעות העתקה ידנית של העותק המקורי (או עותק אחר), אך גם בהקשר זה יש מקום להבחנה בין כתב היד, כלומר העותק המקורי של היצירה, לבין העתקים שנוצרו ממנה. כתבי היד של ליאונרדו דה וינצ'י, למשל, מונים 13,000 דפים של טקסט ורישומים (כתובים, למרבה הפלא, בכתב ראי).

עם המצאת מכונת הכתיבה עברו כותבים, במיוחד כאלה המרבים בכתיבה, להשתמש במכונה זו, אך עדיין כתב היד היה העותק האחד והיחיד שיצא ממכונת הכתיבה של היוצר. התרחבות השימוש במעבד תמלילים, החל מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, יצרה שינוי מהותי יותר במשמעותו של המושג כתב יד. כתב היד המוגש לפרסום בעקבות יצירתו במעבד תמלילים אינו בהכרח העותק היחיד של כתב יד זה, שהרי ניתן לייצר בקלות רבה עותקים נוספים של כתב היד, זהים לזה שנמסר לפרסום או שונים ממנו במידה זו או אחרת. השפה האנגלית משקפת שינוי זה, בהחלפת המושג manuscript למושג typescript.

שימור כתבי יד

כתב היד של יצירותיהם של כותבים חשובים, בתחומי הספרות היפה וספרות העיון, נשמר בארכיונים המוקדשים למטרה זו, ומשמש חוקרים העוסקים ביוצר (בפרט כאשר היוצר שמר גרסאות אחדות של הטיוטות שיצר). בחודש אפריל 2000 סערה הארץ כאשר נודע שהמשורר יהודה עמיחי מכר את ארכיונו לאוניברסיטת ייל שבארצות הברית.

התפתחות האינטרנט מאפשרת לסרוק ארכיונים של כתבי יד ולהציגם באתרים הפתוחים לציבור. דוגמה לכך היא "ארכיון איינשטיין", שנמצא באוניברסיטה העברית ומכיל מאות דפים של כתבי יד של אלברט איינשטיין, ומוצג לציבור באתר שיועד לכך. למרבה הצער הארכיון אינו מכיל את כתבי היד של חיבוריו הנודעים של איינשטיין אודות תורת היחסות הפרטית, תנועה בראונית והאפקט הפוטואלקטרי (שנכתבו בשנת 1905), משום שאיינשטיין השמידם מיד עם קבלת ההגהות מהדפוס.

הוצאה לאור - מכתב יד לדפוס

מסירת כתב היד למו"ל הוא שלב חשוב בתהליך ההוצאה לאור של היצירה, ולא תמיד נחפז הכותב לעשות זאת. דוגמה בולטת לכך הוא הסופר ש"י עגנון, שהותיר בעזבונו כתבי יד רבים, כך שספריו שיצאו לאור לאחר מותו רבים מאלה שיצאו בחייו.

לעתים אין הכותב מספיק לסיים את הכנתו של כתב היד לדפוס, כפי שמתאר אריה אהרוני בפתח ספרו של יעקב כנעני, "מילון חידושי שלונסקי":

"הוא כנעני המנוח עשה זאת ללא שום אמצעי מחשב ושאר עזרי-תחכום המקובלים כיום, אלא, פשוט, רשם ממצאיו בעט על פתקי-נייר שונים, שצירפם בעמל מרובה לכלל מילון. בערוב ימיו, כפי שנמסר לנו, חיזר כנעני על פתחי בתי-הוצאה בישראל, במגמה להוציא מילון זה לאור, ולא נסתייע בידו, לא נמצאה לו אוזן קשבת. ואולי משום כך לא טרח לערוך את החומר הרב שכינס עריכה סופית, ומה שהשאיר אחריו בעזבונו הוא בעצם טיוטה, שהצריכה פענוח, התקנה ועריכה, כדי להכשירה לדפוס."

החשיבות של כתבי יד מקוריים

כאשר מנסים לחקור את הנוסח המקורי של ספר עתיק, שנכתב לפני המצאת הדפוס, יש חשיבות מרובה לכתבי היד הנמצאים לפני החוקרים. בדרך כלל, ככל שכתב יד קדום יותר, הנוסח שנמצא בו אמין יותר. בדרך כלל מעתיקי כתבי היד נטו לשנות ולתקן את הנוסח המקורי לפי כללי הדקדוק שנהגו בזמנם - שיכול היה להיות מאוחר במאות שנים מזמן חיבורו של הספר המקורי. לכן יש עדיפות לכתבי יד שעברו פחות העתקות.

החוקרים מנסים להבחין בין כתבי יד שגירסאותיהם טובות ובין כתבי יד משובשים ומוגהים, ולהסיק מכך על הנוסח המקורי של החיבור. כתבי יד טובים מכונים לפעמים עדי נוסח.

לעתים חלק מחיבור עתיק איננו ניתן לשחזור, משום שכתב היד של החיבור ניזוק מתנאי האקלים או על ידי מכרסמים. הרב יוסף קאפח העיר על כך בהקדמה לספר "בעלי הנפש" של הראב"ד, שאותו ערך על פי כתב יד:

"בדקתי חפשתי ומצאתי עוד כתב יד קטן שגם הוא ברשות הספרייה הלאומית (...) כתב יד זה חסר בתחילתו, מכורסם ומאוכל בסופו על ידי הני עכברי רשיעי דאכלי משופרי דשופרי על דעת עצמם (ארמית: אותם עכברים רשעים האוכלים מן הטוב שבטוב על דעת עצמם), ואינם יודעים להבחין בין ספר הטעון כרסום לספר שאסור לנגוע בו".

כתבי יד של חיבורים ביהדות

KaufmannManuscript.jpg, פרק א משנה ו. הצורה מַתַיִי שונתה בדפוסים לצורה ניתאי]] מכיוון שרבים מן החיבורים ביהדות, ובודאי החשובים שבהם, נכתבו מאות שנים לפני המצאת הדפוס, הנוסח שלהם מסתמך על כתבי יד שעברו בקהילות היהודיות. כתבי היד המצויים בידינו היום נכתבו ברובם בימי הביניים, ולפיכך גם הם מאוחרים יחסית לזמן כתיבת החיבורים.

מיוחד מכל החיבורים היהודיים הוא התנ"ך, שנכתב עד היום בכתב יד על קלף (בעיקר התורה). עם זאת, מה שנכתב היום בקלף הוא רק הטקסט העיצורי של המקרא, ללא ניקוד וללא טעמים. מבין כתבי יד המנוקדים של המקרא, המפורסם ביותר הוא כתר ארם צובא, שלפי מסורת יהודי חלב נכתב על ידי אהרון בן אשר והרמב"ם סמך עליו את ידיו. כתבי יד נוספים של המקרא - כתב יד לנינגרד, כתב יד ששון.

כתב היד החשוב ביותר של המשנה הוא כתב יד קאופמן, ולצדו כמה כתבי יד נוספים. כתב היד החשוב ביותר לתלמוד הוא כתב יד מינכן. כתבי יד רבים של חיבורים יהודיים נמצאו בגניזת קהיר, והם מסייעים רבות לחקר תולדות הספרות היהודית ולשון חז"ל.

קישורים חיצוניים