טראומה

CPR-oxygen-defibrillator.jpg]] טראומה (Trauma) הינה פגיעה בגוף (שמקורה חיצוני) או פגיעה בנפש.

ברפואה מבדילים בין טראומה גופנית וטראומה נפשית. בשפת היום-יום מתייחס המושג טראומה כשהוא לבדו כמעט תמיד לטראומה נפשית (למשל: "אובדן של קרוב משפחה אהוב גורם לטראומה עמוקה"; הכוונה לטראומה נפשית). בשפה הרפואית, לעומת זאת, מתייחס המושג כשהוא לבדו בדרך-כלל לטראומה גופנית (למשל: יחידת הטראומה של בית החולים; הכוונה לטראומה גופנית).

הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות (גופניות בלבד) נקרא טראומטולוגיה; זהו ענף משנה של תחום הנקרא רפואת חרום. טראומה נפשית נחקרת במסגרת הפסיכולוגיה.

טראומה גופנית

בעשורים האחרונים הפך לימוד נושא הטראומה לנושא מרכזי ברפואה. מקצוע חדש הוגדר בשנות ה-70: פאראמדיק; זהו חובש בכיר המתמחה בטיפול בטראומה ומנהל את הצוות הרפואי בשטח. הפאראמדיק עובר הכשרה אינטנסיבית בת מינימום של שנה וחצי, זאת בניגוד לקורס החובשים הקצר. באוניברסיטאות רבות ניתן כיום ללמוד לתואר ראשון ברפואת חרום.

טראומה נבדלת ממחלה בכך שמקורה חיצוני, שהיא כוללת פגיעה פיזית בגוף ושהיא בדרך-כלל מתרחשת במהירות. מחלות, לעומת זאת, מקורן פנימי (גם אם מדובר בחיידק או נגיף מהסביבה, הרי שאת פעולתו המזיקה הוא גורם בתוך הגוף); ברוב המחלות אכן יש נזק פיזי לרקמות בגוף, אך הנזק נגרם כתוצאה משיבוש ביוכימי בפעולתם של התאים המרכיבים את הגוף, ולא כתוצאה מחבלה; בנוסף, מחלות מסוימות נמשכות על-פני שנים ארוכות; אף ארועי מחלה פתאומיים, כגון התקף לב או שבץ, נובעים בדרך-כלל ממחלות איטיות שקדמו לארוע.

טראומות גופניות נחלקות לכמה קבוצות:

לפי אזור אנטומי או מערכת פיזיולוגית בגוף (לדוגמה: מצב חרום קרדיאלי (לב ומחזור הדם), מצב חרום בטני, נוירולוגי, נשימתי ועוד.
לפי גיל הנפגע. קיימות שלושה קבוצות גיל שלכל אחד מהן ניתן טיפול שונה באיבוד הכרה. יש שוני של טיפול גם במיקרים אחרים אבל ההבדלים הם בעיקר בכמות של החומרים שמכניסים לגוף (חומרים כגון דם וטרופות). הקבוצת הן: 1) גיל: רגע עד בערך שנה. 2) בערך שנה עד בערך שמונה שנים. 3) בערך שמונה שנים ועלה.

טיפול שטח

כידי לקבוע את סוג הטיפול בשטח צריך לקבוע את סוג הפגיעה. הפגיעות הנפוצות הם: רסיסים (כולל סכינים וקליעים), הדף שגורם לחבטה בגוף נוקשה, חבטה בלי הדף, איבוד הכרה התיבשות, חבטה, דימום (פנימי/חיצוני), חוסר חמצן (טביעה/חניקה) והלם), הלם (בלי איבוד הכרה), התקף לב ושבץ

איבוד הכרה

עקב מחלה, חבטה בלי דימומים, הלם וחוסר חמצן.

חמש לחיצות עם מרפקים נעולים (בשפה מקצועית הם נקראים עיסויים) אל מפתח הלב (שתי אצבעות מעל מפגש הצלעות) ואחרי זה שתי הנשמות בנפח של עד רבע מנפח ריאה של אדם מבוגר (נתינת חמצן אם יש).
עשר לחיצות עם מרפקים נעולים אל מפתח הלב (שתי אצבעות מעל מפגש הצלעות) ואז שתי הנשמות בנפח של מרבע עד חצי מנפח ריאות של אדם בוגר (נתינת חמצן אם יש).
חמש עשרה לחיצות עם מרפקים נעולים אל מפתח הלב (שתי אצבעות מעל מפגש הצלעות) ואחרי זה שתי הנשמות בנפח של מחצי עד שלושה רבעים מנפח ריאות של מבוגר (נתינת חמצן אם יש).

התיבשות

אותו הדבר כמו במחלה וחבטה רק בתוספת הזרמת נוזלים לווריד.

דימום וחבטה

דימום חיצוני- טיפול כמו במחלה + חסימת הדימום +הזרמת דם אחרי הפסקת הדימום.
דימום פנימי- טיפול כמו במחלה + הזרמת דם באיטיות כידי לא לפגוע בקרישים שנוצרים.

רסיסים

ברסיסים תמיד יש דימום חיצוני ולכן צריך לחסום אותו ואם יש רסיסים קטנים שאפשר להוציא אותם בלי לגרום נזק אז להוציא אותם. אם יש סכין שתקועה לא באזור הראות (הכל בתנאי שהסכין אינה תקועה בלב, במוח ובצוואר כי במקרים הללו המטופלים לרוב מתים לפני שהאמבולנס מגיע) אז מוציאים את הסכין וחוסמים את הדימום אם המצעים אמינים, אבל אם הסכין תקועה בריאות לחכות לאמבולנס.