טלוויזיה

Television3.JPG טלוויזיה היא טכנולוגיה לשידור וקליטה של תמונות וצלילים, המבוססת על משדר טלוויזיה המשדר אותות רדיו הנושאים מידע חזותי וקולי, ועל מקלט טלוויזיה הקולט את האותות, מפענחם ומציגם בפני הצופה.

השם "טלוויזיה" הוא צירוף המילה היוונית Τηλε = רחוק והמילה הלטינית Vision = ראייה, וביחד "לראות למרחוק". ביכולותיה אלה, ובאפשרה לשתף ציבור צופים רחב במדינות המודרניות בסרטים, במאורעות בזמן התרחשותם, ובתוכניות שונות, שימשה הטלוויזיה גורם מרכזי במהפכה התרבותית העולמית במאה העשרים. הטלוויזיה משמשת גם ככלי פוליטי, ולדוגמה השפיעה רבות על בהחדרת השפה האנגלית והתרבות האמריקאית אל שאר העולם, ונחשבת גם כמבשרת הגלובליזציה.

בפי העם מקלט הטלוויזיה מכונה טלוויזיה, גם כשלעצמו.

התפתחות טכנולוגית

ב־1884 הציע פבליק גוטליב ניפקו מודל לטלויזיה המבוססת על רעיון הדיסקה המסתובבת (spinning disk) אך מודל זה הפך לישים טכנולוגית רק ב־1907. בין 1907 ל־1910 בנו בוריס רוזינג, וולדימיר זוורקין את המודל הראשון של טלוויזיה אלקטרומכנית.

הטלויזיה האנלוגית הראשונה הוצגה בלונדון ב־1924 על ידי ג'ון לואי בראיד, כאשר ההצגה הראשונה (סרט אנימציה של פליקס החתול) התבצעה ב־30 באוקטובר, 1925. הטכנולוגיה של בראיד אומצה על־ידי ה־BBC ונשארה בשימוש עד שהוחלפה ב־1937 בטכנולוגיה אלקטרונית לחלוטין.

הטלויזיה האלקטרונית הראשונה הוצגה על ידי פילו טיילור פרנסווט ב־1927.

שידור הטלוויזיה הראשון לטווח רחוק התרחש ב־7 באפריל 1927 בין וושינגטון לניו יורק.

עקרון הפעולה

כהקדמה יש לציין שפעולת הטלוויזיה מסתמכת על תכונותיהם ואף על מגבלותיהם של המוח האנושי ושל מערכת הראיה, בדומה לאופן בו מסתמכים על אלה בהצגת סרט קולנוע.

כאשר העין מעבירה אל המוח בזו אחר זו ובקצב מהיר תמונות דומות רבות הנבדלות זו מזו בשינוי מתון, המוח מתרגם את השינוי כהתרחשות או כתנועה. זאת למרות שכל אחת מהתמונות היא נייחת כשלעצמה. זאת מכיוון שקצב עיבוד התמונה במוח אינו מהיר דיו כדי לסיים עיבודה של התמונה האחת בטרם הוצגה בפניו התמונה העוקבת. עוזרת לו בכך העין, אשר לה תכונה של "זכרון תמונה" הנגזר מהירות תגובתם המוגבלת של תאירשתית העין לשינויים. העין ממשיכה "לראות" כביכול, גם זמן קצר אחרי שהעצם הנצפה כבר איננו לפניה.

בדרך כלל כאשר קצב החלפת התמונות הוא מעל כ-15 פעמים בשניה, הצופה כבר איננו מבחין בעובדה שמוצגות בפניו תמונות בזו אחר זו, ומתקבלת "אשליית תנועה". כדי למנוע ריצוד הגורם להתעייפות מהירה של העין, מקובל להעביר את התמונת בקצב גבוה יותר, דבר המבטיח צפיה נוחה וחלקה יותר.

משדר הטלוויזיה משדר לפיכך תמונות (כל תמונה נקראת "מסגרת") בקצב מהיר, בדרך כלל בסביבות כ-25 מסגרות בשניה.

רכיבי התמונה

כל תמונה מורכבת מפרטים רבים הנבדלים זה מזה בצורתם, בצבעם ובמידת בהירותם. על מנת שניתן יהיה להעביר את המידע שבתמונה ולשדרו, מבטאים את פרטי התמונה באמצעות אותות חשמליים. על מנת לעשות זאת באופן שיטתי ורציף, מחלקים את שטח התמונה לאזורים קטנים ככל הניתן, והופכים את המידע שבכל אזור לאות חשמלי שעוצמתו מבטאת את נתוני אותו אזור.

ככל שמחלקים את התמונה לאזורים קטנים יותר כן ניתן לדייק יותר בהמרת כל פרטיה אל האותות החשמליים המייצגים אותה. לדוגמה, אם שני פרטים סמוכים בתמונה השונים בבהירותם ייכללו באותו אזור, הם יבוטאו באמצעות אות חשמלי משותף לשניהם, ולא ניתן יהיה לבטא את הייחוד שבכל אחד מהם. לעומת זאת אם השטח הכולל אותם יחולק לשני אזורים, כל אחד מהפרטים ייוצג באמצעות אות חשמלי נפרד המבטא את הייחוד שבו. אולם, אין צורך להפריז ללא גבול בחלוקת התמונה לאזורים, שכן גם חלוקה זו יכולה להסתמך על מגבלות העין האנושית אשר ממילא איננה יכולה להבחין בפרטים מיקרוסקופיים.

שלא כבתמונת מחשב, בטלוויזיה חלוקת התמונה לאזורים מתבצעת באופן של חלוקת המידה האנכית של התמונה לכמה מאות קווים אשר כל אחד מהם נסרק ברצף אחד לכל אורכו, על ידי מצלמת הטלוויזיה. מכל קו כזה מפיקה מצלמת הטלויזיה אות חשמלי משתנה אשר השינויים בעוצמתו מבטאים את שינויי הבהירות לאורך קו התמונה המצולמת המיוצג באמצעותו. רצף של כמה מאות קוים כאלה מייצגים את התמונה כולה, ומצלמת הטלוויזיה חוזרת על פעולת הסריקה הזו כ-25 פעמים בכל שניה.

כאשר מסתפקים בשידור התמונה בשחור-לבן, יש להמיר לאות חשמלי רק את מידת הבהירות הכללית של כל אזור. בשידור בצבע, יש להמיר בנפרד את הבהירות היחסית של כל אחד משלושת צבעי היסוד (אדום, ירוק, כחול) לשלושה אותות חשמליים נפרדים.

איכות התמונה נקבעת על ידי שלושה גורמים:

בהירות - זוהי עוצמת ההארה הממוצעת של התמונה.
ניגוד (קונטרסט) - זהו היחס בין הבהירות המרבית והמזערית של רכיבי התמונה.
מידת אבחנה (רזולוציה) - זהו מספר הרכיבים המרכיבים את התמונה על המסך.

מידת האבחנה של תמונה בכיוון האנכי היא המספר המירבי של רכיבי התמונה, בהם ניתן להבחין לאורך קו אנכי של המסך. מידת האבחנה של התמונה בכיוון האופקי, היא המספר המרבי של רכיבי התמונה בהם ניתן להבחין לאורך קו אופקי של המסך.

הכל מתחיל בתחנת השידור: מצלמת הטלוויזיה מצלמת את התוכנית, ומפיקה אות חשמלי היחסי לעוצמת התאורה של כל אחד מאזורי התמונה. רשם הקול מקליט את הקולות. אותות התמונה והקול מועברים אל משדר שבאמצעות אפנון מצפין את אותות התמונה והקול בגלי רדיו, המשודרים אל האטמוספירה.

אפנון

זהו שמו של תהליך בו מרכיבים מידע על גביו של גל נושא בעל תדירות המיוחדת לערוץ המשדר, והגבוהה בהרבה מקצב השינוי המירבי של המידע.

תפקידי הגל הנושא:

לאפשר העברה אלחוטית של המידע לטווחים ארוכים.
לאפשר אבחנה בין ערוצי שידור שונים ורבים המשדרים בו זמנית.

שיטות אפנון

אפנון תנופה (Amplitude Modulation-AM)- בשיטה זו, משנים את עוצמת הגל הנושא בהתאם לעוצמת הגל החשמלי המבטא את המידע. בשיטה זו הגל המאופנן יהיה בעל מעטפת שצורתה תואמת לצורת הגל החשמלי המבטא את המידע. רוחב הפס (תחום התדרים שתופס גל) באפנון תנופה שווה לפעמיים תדר הגל החשמלי המבטא את המידע. אם לדוגמה, התדר המירבי של הגל החשמלי הוא 5 מה"צ יהיה רוחב הפס 10 מה"צ.

כאשר יש לצופף הרבה תחנות בתחום תדרים נתון ניתן למעשה לשדר בצורה והדגשים מיוחדים, רק מחצית מרוחב הפס.אם נמשיך לפי הדוגמה הקודמת כאשר רוחב הפס הרגיל הוא 10 מה"צ, ניתן לשדר רק 5 מה"צ.

המקלט

המכשיר הקולט את השידור נקרא מקלט הטלוויזיה (מקלט - מכשיר הקולט אותות רדיו הנושאים מידע ומפענחם.

מקלט הטלוויזיה עבר התפתחויות ושינויים במשך השנים. המקלט המודרני מורכב מהחלקים הבאים:

בורר ערוצים (מכוון או טיונר)
מנורת מסך, או שפופרת קרן קתודית-CRT, או מסך גבישי LCD, או מסך בעל תצוגת פלסמה
רמקול
מעגלים אלקטרוניים

המקלט מקבל את שידורי הטלוויזיה באמצעות שלוש טכנולוגיות, המוצגות כאן לפי סדר התפתחותן:

שידורי טלוויזיה בתחנות ממסר: השידורים מועברים מתחנת השידור ומתחנות הממסר באוויר, אמצעות אותות רדיו, ואנטנה ביתית קולטת את השידורים.
טלוויזיה בכבלים: שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות כבלים, בדרך כלל תת קרקעיים.
שידורי טלוויזיה בלווין: שידורי הטלויזיה מועברים ממרכז השידור אל לווין בחלל וצלחת קליטת לווין קולטת את שידוריה.

התפתחות הטלויזיה

הטלויזיה לאחרונה מתחילה להתכנס לכיוון המחשב. השידור הלוייני עובר לדיגיטאלי DBT בלווין וכך גם במודם בכבלים ומפעונח על ידי קופסת פענוח היכולה אף להריץ משחקים. מצד שני נוצרים מחשבים וקופסאות הצגת מדיה כמו HTPC כמוצרים משלימים והטלויזיה הופכת למרכז בידורי. מסכי ה-CRT מוחלפים במסכי LCD ופלסמה שטוחים עם ממשקים שגם מתאימים למחשב. במקביל טלוויזיות בהפרדה גבוהה (HDTV) הופכות לנפוצות יותר ויותר.

ערוצי טלוויזיה בישראל

חברות המספקות שירותי טלוויזיה רב ערוצית

ערוצים ייעודיים בישראל

מוזיקה 24 - ערוץ קליפים ישראלים
ערוץ הילדים - "ערוץ 6" לשעבר
ערוץ !E - ערוץ הבידור
ויוה - ערוץ הטלנובלות
ערוץ ביפ - ערוץ הצחוק
ערוץ ג'טיקס - ערוץ המקביל לערוץ הילדים
AGN Anime Channel - ערוץ האנימה

רשתות טלוויזיה בינלאומיות וערוצים מהעולם

ראו גם

Gourt Home::Gourt :: טלוויזיה