חשפנות

חשפנות היא מופע, בדרך כלל ריקוד, שבו החשפנית מסירה בהדרגה את בגדיה כדי לעורר תשוקה מינית על ידי הצגת גופה העירום בתנועה. מופעי חשפנות מתבצעים בעיקר במועדוני חשפנות. יש גם מופעי חשפנות של גברים, אך המופע הנפוץ הוא של נשים. חלק "הטיזינג" כולל את איטיות ההתפשטות, בזמן שהקהל להוט לראות עוד עירום. טקטיקות להתעכבות כוללות הסרת בגדים שמתחתיהם ישנם עוד בגדים, הנחת הבגדים או הידיים לפני חלקי הגוף העירומים וכו'. הדגש בחשפנות הוא על פעולת ההתפשטות ביחד עם תנועות המרמזות על מין, ולא בלהיות עירום: בכמה מקרים המופע מסתיים ברגע שההתפשטות נגמרת. (לפני מהפכת המין, מופעי חשפנות הסתיימו בדרך כלל כשהרקדנית נשארה בתחתונים ובביריות).

לצד מראה מושך וביגוד מתאים, הכלי העיקרי המשמש את החשפנית בשנים האחרונות הוא העמוד שעליו היא מטפסת. כמעט כל החשפניות נמשכות למקצוע בזכות האפשרות להרוויח הרבה כסף מטיפים ומעמלות מ"ריקוד חיק" ומאירוח בחדרים.

מחוץ לבמה

גרסה שונה של חשפנות הוא ריקוד פרטי, שבו מעורבים ריקוד חיק או ריקוד מגע. במקרה זה החשפניות, בנוסף להרווחת כסף מטיפים, גם מציעות ריקודים פרטיים שמעניקים יותר תשומת לב לחברים בודדים בקהל. סוגים של ריקודים פרטיים כוללים ריקוד שולחן (שבו הרקדנית רוקדת על שולחן הלקוח או לידו) וריקוד ספה (שבו הלקוח יושב על ספה).

באירועים מסוימים, כמו מסיבת רווקים, עבודתה של החשפנית כרוכה בהפעלת משחקים או תחרויות בעלי תוכן מיני. בנוסף, האורח העיקרי של המסיבה יכול לקבל ריקודי ספה שמדמים פעילויות מיניות בין שתי חשפניות.

המגע בין החשפנית ובין הלקוח מפוקח בדרכים שמשתנות בהתאם לחוקים המקומיים וכללי המועדון, והוא נע מ"ריקוד אוויר" שבו יש מגע מינימלי או שאינו קיים בכלל לריקוד חיק "מתחכך" על פי שיקוליה של החשפנית.

ההיסטוריה של החשפנות

שורשיה של החשפנות מובילים ללוחות שומריים, שעליהם נכתב המיתוס על הנפילה של האלה אינאנה אל הגיהנום כדי להחזיר את אהובה דאמאוז. בכל אחד משבעת השערים, היא הסירה מעליה רעלה ותכשיט. כל עוד נשארה בגיהנום, הארץ לא הייתה פורייה. כאשר חזרה, הפוריות שבה. הריקוד שלה המשיך להתקיים כריקוד המפורסם של שבע הרעלות של שלומית, שרקדה עבור המלך הורודוס בברית החדשה. צורות רבות של מופע החשפנות הופיעו בשומר, מסופוטמיה, והתפשטו לעבר מזרח ודרום אירופה על ידי הצוענים.

בדרום הודו, הריקוד התפתח ממקדש Devadasi ומריקודים בחצר המלך.

במאה התשע-עשרה, הקולוניות הצרפתיות בצפון אפריקה ובמצרים גילו והשתלטו על הריקודים של גאוואזי, זונת-צמרת ורקדנית הידועה כקוצ'וק האנם, ששינו את התדמית של האישה המזרחית כאחת שתתפשט כחלק מריקוד חשפנות. כנראה שהנשים שביצעו את הריקודים האלה לא עשו זאת לחינם, אלא הגיבו לתנאי הסביבה המסחריים של סוג זה של בידור.

ריקוד בטן נהיה פופולרי בארצות הברית לאחר שהוצג במידווי בשנת 1893 ביריד העולמי שבשיקגו על ידי רקדנית בשם מצרים הקטנה (Little Egypt).

שורשיה של החשפנות האמריקאית נעוצים בקרנבלים ובתיאטרות בורלסקה. האומנות והעסק נהנו משגשוג כאשר ארצות הברית יצאה מהשפל הגדול של שנת 1932 במהלך שנות החמישים. בשנות השישים והשבעים, עם ביטויי תרבות משתנים של מיניות, התחום הדרדר מבחינה רווחית ומעמדית. בשנות השמונים ועם מהפכת הטכנולוגיה של שנות התשעים, העוסקים במקצוע נהנו מתנאי עבודה וקבלה טובים יותר.

בורלסקה / פרודיה

הירחון "אנשי השנה" (People’s Almanac) זקף את שורשי החשפנות כפי שאנו מכירים אותה היום לפרשה שהתחרשה בשנת 1890 בפאריס, שבה אישה הורידה באיטיות את בגדייה כדי לחפש לשווא פרעוש שזחל על גופה. תחום החשפנות נהנה מתחייה עם הופעתו של התיאטרון הבורלסקאי, שהופיעו בו חשפנים מפורסמים כמו רוז לי הצוענייה.

בשנת 1940, ההומוריסטן H.L Mencken הטביע מטבע לשון בשם ecdysiast כביטוי עדין לחשפנות; המילה נגזרת מהמילה היוונית ekdusis שפירושה להשיר.

בשנות התשעים המאוחרות יותר, מספר זמרים וקבוצות ריקוד הופיעו ויצרו את "בורלסקה חדשה", חידוש לפרודיה הקלאסית של החצי הראשון של המאה העשרים. הלהקה התמקדה בריקודים, תלבושות ובידור (שכלל בידור ושירה) ובדרך כלל נמנעה מעירום מלא ומחשיפת חלק הגוף העליון. כמה מחברי הלהקה הפכו למדריכים ולמורים רוחניים של חברי הלהקה החדשים כמו Velvet Hammer והאחיות פונטאני. להקת הפופ Pussycat Dolls החלו את דרכם כקבוצה בלהקה.

גברים חשפנים

עד לשנות השבעים, בתחום החשפנות עבדו בעיקר נשים שהופיעו בפני קהל של גברים. מאז, מופעים שבהם גברים חשפנים המופיעים בפני קהל של נשים נהיו נפוצים. חשפנים וחשפניות רוקדים גם בפני קהל של הומואים ולסביות בהתאם, וכן עבור שני המינים בהופעות שבהן המין אינו חשוב. לפני שנות השבעים רקדנים משני המינים הופיעו בעיקר במועדונים מחתרתיים או כחלק מהצגות תיאטרון.

ביקורים של נשים במועדונים המציגים רקדנים ארוטיים, בדרך כלל בקבוצה לפעילות כמו מסיבת רווקות, נהפכו לתרבות רווחת במדינות המערביות. שלא כמו במועדונים המציגים רקדניות ארוטיות בפני קהל גברים, שבהם ישנה אווירה של הרגעות כפויה, הקהל הנשי של החשפנים הוא מאוד רועש, פרוע ולפעמים אגרסיבי. לקוחות קבועות שעולות לבמה עם רקדן ארוטי ועוזרות לו להתפשט ומתפשטות בעצמן נהיו לדבר שבשגרה. סטריאוטיפים תרבותיים יתמכו בכך שאווירה זאת אפשרית מפני שהרקדן הארוטי אינו רואה את האישה כאיום ממשי, לעומת רקדנית ארוטית שכן תראה בכך איום אם יעלה איתה גבר לבמה – ושלא רק שהגבר הממוצע יותר חזק מהאישה הממוצעת, אלא גם שרקדנים ארוטיים נוטים להיות שריריים יותר מהרגיל. בדרך כלל, הנהלת מועדוני הלילה והסדרנים שלהם לא מנסים לרסן את הקהל הנשי שלהם. לקוחות קבועות מנסות לבדוק את הגבול ולראות כמה רחוק הן יוכלו להגיע. לרוב, אלו הנשים שבודקות את הגבול שמרסנות את עצמן לפני שהסדרנים עושים זאת.

במועדוני חשפנות של הומואים ישנם גברים המופיעים כבר בהתחלה בבגד תחתון דק (שניתן להסירו במהירות אם מותר להיות בעירום מלא) וגרביים. ליטוף החשפנים הוא מעשה נדוש ונחשב ל"ציד חוקי", למרות שהוא בדרך כלל אסור מבחינה טכנית. בערים שבהן מותר להופיע בעירום מלא כמו בוושינגטון הבירה, החשפנים במקומות המפגש של ההומואים עומדים על הבאר או על הבמה ומאוננים כדי שתהיה להם זיקפה, וכן נותנים ללקוחות לאונן להם עבור טיפים.

הקשר לתעשיית הסרטים הארוטיים

הרבה שחקניות ושחקני פורנו מתפרנסים מהופעתם החיצונית כמו רוב הרקדנים הארוטיים, באותו אופן שהרבה מוזיקאים מתפרנסים מהופעות חיות, כאשר ההקלטות שלהם משרתות אותם לפרסום. חלק גדול מהעובדים בתעשיית החשפנות מופיעים גם בסרטים ארוטיים או מגזינים כדי שישלמו להם יותר במועדוני חשפנות כרקדנים מובילים מפני שהם כוכבי פורנו, המועדון משתמש בזה כדי למשוך יותר קהל. ככל ש"כוכב הפורנו" יותר מפורסם, כך הרקדן הארוטי יקבל יותר כסף ממועדון החשפנות כדי להופיע אצלם.

חשפנות בבית

בנוסף לבידור במועדוני לילה, חשפנות יכולה להיות חלק ממשחק מיני בבית בין בני זוג. ניתן לעשות זאת באופן ספונטני או עבור אירוע מיוחד – עם תכנון מחושב שכולל ביגוד מיוחד, מוזיקה, תאורה מיוחדת, התאמנות על צעדי ריקוד וכו'.

ראו גם