חג

חג הוא יום טוב או יום של שמחה. בכל אחת מהדתות יש חגים משלה, ובנוסף לכך יש בכל מדינה חגים לאומיים, משותפים לאזרחיה בני כל הדתות. בנוסף לחגים שהם ימי שמחה, יש בדתות ובמדינות שונות גם ימי זיכרון ואבל, לציון מאורעות מצערים במיוחד בתולדותיהן.

טעמם של החגים הוא לאומי ואוניברסלי: כל עם שמקבל עצמאות נוהג ליצור לעצמו לוח שנה הכולל את מסורותיו ומנהגיו, בפרט אם הוא כרוך בהוויה דתית. כך הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי.

דוגמה נוספת היא קביעת מועדו של ראש השנה. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקית גשמים, קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים, והתפללו לכך מאת האלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו בשיטות ההשקיה הנהוגות בארצות שחונות כמו מצרים, ראש השנה נקבע בתחילת האביב.

מקור המילה חג

מקור המילה חג הוא מהמילה חוג - ליצור עיגול. המילה חג נכתבת עם גימל דגושה, כלומר שבעת העתיקה קראו אותה בהיגוי חג', והיא למעשה הדגשה של כפל האות גימל: חגג. וכך הוגים אותה יהודי תימן בתפילותיהם גם כיום.

הקשר של עיגול לחג הוא בכך שהיו סובבים את המזבח או הבמה מספר פעמים בטכס 'חגיגי'. בבית המקדש בכל חג ומועד היו מביאים קרבן 'חגיגה'. באופן דומה, בערבית לאדם העולה לרגל למכה (כדי להסתובב סביב אבן הקעבא) קוראים חג'. המילה קרובה למלה הארמית עג - כמו בסיפור על חוני המעגל שצייר עיגול סביב עצמו ולא יצא ממנה עד שירד גשם: "מה עשה? עג עוגה...".

מלה זו במשמעות עיגול מופיעה בתורה לגבי מצות: "עוגות מצות, כי לא חמץ". יש הרואים במילה זו מילה קדומה ביותר ובקריקטורות או סרטים על האדם הקדמון, מרבים להשתמש ב"עגה" זו בפי האנשים, טרם היות להם שפה. Uga uga

משמעויות נוספות

בעברית המודרנית משתמשים במילה חג (בלשון עבר נסתר, שורש ח.ו.ג.), לגבי טיסה איטית או סיבוב של מטוס, או לגבי עמידה במקום של מסוק, בצפיה על אזור מסוים, בלא להתרחק ממנו. בתיאורים ממלחמת השחרור ניתן למצוא תיאורים על מטוסים החגים מעל לכוחות הלוחמים, ומצניחים מזון ותחמושת. כיום השימוש נפוץ לגבי עופות דורסים אשר חגים מעל טרפם או מעל נבילות במדבר.

המונח יום טוב

המונח יום טוב משמש בשני מובנים

במשמעות חג - משמעותו הקדום של המונח
במשמעות של אמירת פרידה כמו 'שלום ולהתראות'.

יום טוב במשמעותו המקורית

המונח יום טוב הוא המילה ההלכתית לחגים הכתובים בתורה. יום כיפור כלול בהגדרה זו, אך שבת לא.

פורים, וחנוכה אינם 'ימים טובים', אלא 'חגים מדרבנן'. כמובן שצומות (גם אלו מבית ראשון, כמו עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז, אינם כלולים בשם זה).

בימים אלו חלים הגדרות הלכתיות מיוחדות ותפילות מיוחדות. ביום טוב אסור כמו בשבת להדליק אש, אך מותר להעביר אש כלומר אם הייתה כבר דולקת. (בעניין זה מעניין לציין את ההיתר של רבני בבל להדליק ביום טוב מגפרור, שהאש 'נמצאת' בו, וכמובן לנסוע בחשמלית שהייתה בבגדד (בבל).

לימים הטובים יש קידוש מיוחד השונה מהקידוש של שבת, הן בלילה והן ביום. (ואם היום טוב נופל בשבת, כלומר החג חל בשבת, אז לפי הכלל 'תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם' אומרים את הקידוש של יום טוב, ומוסיפים בו רק איזכור של השבת). קריאת תורה המיוחדת לימים אלו - עם ארבע עליות ועוד הלכות שונות מתומצתים בכרך שלם מתוך ספר ה'משנה ברורה', ספר ההלכה המרכזי בימינו אצל הקהילות האורתודוכסיות כולן.

את הברכה חג שמח היו אומרים ביידיש גוט יונטף (כלומר יום טוב טוב)

יום טוב כברכת פרידה

כיום בעקבות תרבות מלחמת מכבסת המילים הוכנס המונח יום טוב או שיהיה לך יום טוב לתרבות הדיבור כפרידה במקום השלום המסורתי והביי שהיה מקובל במשך שנים רבות. המונח במשמעותו זו הושמע לראשונה במרכז המענה הקולי של בזק, ומשם חדר לכל מרכזי המענה הקולי ולשיחות היומיום בארץ.

ראו גם

קישורים חיצוניים

דתות | חגים ומועדים | תרבות