התקווה

"התקווה" הוא ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, לאחר שהיה קודם לכן המנונה של התנועה הציונית.

התקווה

כָל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומייה,

ולפאֲתי מזרח קדימה

עין לציון צופייה;

עוד לא אבדה תקותנו,

התקווה בת שנות אלפיים,

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים.

המקור למילות ההמנון

מקורן של מילות ההמנון בשיר "תקוותנו" שכתב המשורר נפתלי הרץ אימבר. השיר נדפס לראשונה בירושלים בשנת 1886 בספר השירים הראשון של אימבר, "ברקאי". השיר התחבב על בני המושבות היהודיות שהוקמו בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19, והיה להמנונם של חובבי ציון.

הנוסח של התקווה מתבסס על שני הבתים הראשונים בשירו של אימבר. אולם מילות רוב הבית השני הוחלפו. רוב ההחלפה מיוחסת למחנך יהודה לייב מטמון כהן, אולם בגיבוש הנוסח הסופי מוזכרים גם אנשי ראשון לציון ישראל בלקינד, מרדכי לובמן ודוד יודילוביץ' ^*, וכן גם דוד ילין.

המקור ללחן המלווה את ההמנון

את הלחן המוכר (האזינו להמנון כאן, או למנגינה לבדה כאן) התאים לשיר שמואל כהן, אף הוא תושב ראשון לציון. ברם, לגבי מקורו חלוקות הדעות. אין חולק על כך שהלחן דומה ביותר לקטע מתוך הפרק הראשון של היצירה "ולטאבה" (Vltava - על שם הנהר ולטאבה העובר בפראג) - המוכרת בעברית גם כ"מולדבה" - של המלחין הצ'כי בדז'יך סמטנה (Bedrich Smetana) (1824 - 1884) (האזינו כאן או כאן) ועל כן יש המייחסים לו את הלחן, אולם כהן עצמו טען שאת המנגינה נטל משיר איכרים עממי מולדבי הקרוי "אויס צ'יא" או "העגלה והשוורים" (האזינו כאן), אותו הכיר מילדותו ברומניה. יש הטוענים שסמטנה שאב אף הוא ביצירתו מאותו שיר, ומכאן הדמיון.

מעמד חוקי

התקווה נקבע רשמית כהמנון התנועה הציונית בקונגרס הציוני הי"ח, שהתקיים בפראג בשנת 1933.

בניגוד לדגל ולסמל של מדינת ישראל שנקבעו בחוק הדגל והסמל עוד בשנת 1949, נוסח "התקווה" והיותו ההמנון הלאומי נזכרו בחקיקה רק כבדרך אגב - בין ההוראות הקובעות את סדרי ישיבת הפתיחה של הכנסת - בסעיף 1(ד) ובתוספת השנייה לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994. ב-10 בנובמבר 2004 קבעה הכנסת (בחוק הדגל והסמל, ששמו שונה לחוק הדגל, הסמל וההמנון) ברוב של 38 נגד 8, באופן רשמי את "התקווה" כהמנון הלאומי והחליטה שכל שינוי במילות ההמנון יתקבל אך ורק בחקיקה.

הנוסח המקורי של "תקוותנו" (שם השיר המקורי מאת נפתלי הרץ אימבר)

כָל עוד בָלֵבב פנימה
נפש יהודי הֹמִיה
ולפאֲתי מזרח קדימה
עין לציון צופִיה

עוד לא אָבדה תקותנו,
התקוה הנושָנה:
לשוב לאֶרֶץ אבותינו,
לעיר בָה דוד חָנה.

כָל עוד דמעות מעינינו
יזלו כגֶשם נדבות,
ורבבות מבני עמנו
עוד הולכִים על קִברי אָבות

עוד לא אבדה...

כָל עוד חומַת מחמדנו
לעינינו מופָעַת,
ועל חרבַן מִקדשנו
עיִן אַחַת עוד דומַעת

עוד לא אבדה...

כָל עוד מֵי הירדן בְגאון
מְלא גדותיו יזֹלו,
וְלים כנרת בְשאון
בְקול המולָה יִפלו

עוד לא אבדה...

כָל עוד שמָה עלי דְרָכים
שער יכַת שְאִיה,
ובַין חרבות ירושלַים
עוד בַת ציון בוכיה.

עוד לא אבדה...

כל עוד דמעות טהורות
מעין בת עמי נוזלות,
ולבכות לציון בראש אשמורות
עוד תקום בחצי הלילות

עוד לא אבדה...

כל עוד נטפי דם בעורקינו
רצוא ושוב יזלו,
ועלי קברות אבותינו
עוד אגלי טל יפלו

עוד לא אבדה...

כל עוד רגש אהבת הלאום
בלב היהודי פועם,
עוד נוכל קות גם היום
כי עוד ירחמנו אל זועם.

עוד לא אבדה...

שמעו, אחי, בארצות נודי
את קול אחד חוזינו:
כי רק עם אחרון היהודי
גם אחרית תקותנו!

עוד לא אבדה...

הצעה חלופית והתנגדויות

אחרי שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים הועלתה הצעה להפוך את שירה של נעמי שמר, "ירושלים של זהב" להמנון הלאומי במקום "התקווה" אך הצעה זאת נדחתה.

ישנם המתנגדים ל"התקווה" כהמנון מפני ששמירה על המנון שמדבר על כמיהת העם היהודי לארצו אינה עולה בקנה אחד עם שילובם של המיעוט הערבי ומיעוטים אחרים כשווים לרוב היהודי.

לדעת אחרים התקווה אינה מתאימה כהמנון מכיוון שהיא מתעלמת מהעובדה שהעם היהודי כבר קיבל את עצמאותו, והינו חופשי בארצו.

קישורים חיצוניים

כיצד הפך השיר "התקווה" להמנון
תווים של מנגינת "התקווה"
הקלטות שונות של "התקווה"
הקלטה עתיקה של "התקווה" בנוסח המקורי
החוק הקובע את "התקווה" כהמנון הלאומי, ומעט על הפולמוס סביב ההמנון - "הארץ"
האם המנון ישראל הוא גרסה מסולפת של שיר אחר? בארכיון התשובות של בלדד השוחי
הקלטה נדירה של שירת התקווה על ידי ניצולי שואה מלפני 61 שנה שנערכה על ידי כתב ה-BBC.

המנונים לאומיים | ישראל

Gourt Home::Gourt :: התקווה

התקווה

המקור למילות ההמנון

המקור ללחן המלווה את ההמנון

מעמד חוקי

הנוסח המקורי של "תקוותנו" (שם השיר המקורי מאת נפתלי הרץ אימבר)

הצעה חלופית והתנגדויות

קישורים חיצוניים