הינדואיזם

Temple.jpg הינדואיזם נחשב לדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות בעולם, ועם כ-1.05 מיליארד מאמינים, לשלישית בגודלה בעולם. בהתאם להגדרה הרווחת במערב, ההינדואיזם הוא הדת העיקרית בהודו שבה חיים 96% מההינדים. המאמינים בהינדואיזם נקראים הינדו וברבים (בעברית) הינדים. תפישה זו מוטלת בספק, בראש ובראשונה על ידי ההודים עצמם, שרובם רואים עצמם כמשתייכים לכת כזו או אחרת מתוך מאות הכתות הקיימות בהודו. התנגדותם של ההודים לשימוש במונח "הינדואיזם" כתאור כולל של אוסף הכתות שאליהם משתייכם אלה מהם שאינם נוצרים, מוסלמים או בודהיסטים נובעת בעיקר מכך שמדובר במונח שנטבע על ידי זרים (ראו להלן), והוא אינו משקף הבנה מעמיקה של התרבות הרוחנית ההודית.

הקדמה

באופן היסטורי המונח הינדו קדם להתייחסות להינדואיזם כאל דת. המונח הוא ממקור פרסי, והתייחס במקור לאנשים שגרו מעברו המזרחי של נהר האינדוס. בזמן השלטון הבריטי בהודו, החל השימוש במונח הינדו, באופן מעורפל מעט, לציין את אוסף ההשקפות הדתיות והמונח הינדואיזם לציין את דתם של ההינדים.

המונח החדש היחסית הזה מעורר דיונים רבים. יש הרואים בהינדואיזם יותר "דרך חיים" מאשר דת מאורגנת ויש הרואים במונח סנטנה דהרמה (Santana Dharma) הלקוח משפת הסנסקריט, שפירושו הדרך הנצחית, מונח מתאים יותר.

Vishnu.jpg

על פי השקפה אחרת, הינדו הוא אדם המאמין בפילוסופיה המוארת בכתבי הקודש ההודיים הנקראים ודות. הוודות הן קרוב לוודאי כתבי הקודש העתיקים ביותר בעולם. ההשקפה העיקרית המובעת בהן טוענת שטבע האדם הינו אלוהי. האל, הוא הברהמן קיים בתוכו של כל יצור חי. הדת היא החיפוש אחרי הכרה עצמית, החיפוש אחרי האלוהי בתוך ה"אני". הוודות מצהירות שהאדם אינו זקוק ל"ישועה", ולעולם אינו אבוד. במקרה הגרוע ביותר, אדם יכול לחיות ללא מודעות לטבעו האמיתי.

הודנטה (פירוש המילה המילולי הוא "סוף הוודות"), מכירה בכך שניתן להגיע אל האל בדרכים רבות, וכולן תקפות. כל דרך של תרגול רוחני יכולה להביא לאותו מצב של מודעות עצמית. הוודנטה מטיפה לכבוד לכל הדתות, והיא נבדלת מרוב הדתות האחרות בכך שהיא מעודדת סובלנות לאמונות אחרות.

בפועל, רוב ההינדים עובדים לאלים רבים, בדרך כלל באמצעות פסילים אלילים המכונים מורטיס. האלים נתפסים על ידי ההינדים כהתגלמויות שונות של הברהמן האחד. בין האלים הראשיים שאותם עובדים ההינדים ניתן למנות את וישנו, שיווה, לקשמי, פרוותי וגַנֶש. ניתן לומר איפוא, שההינדואיזם אינה דת מונותיאסטית, אינה פוליתיאסטית, אלא היא דת פאנתיאסטית הרואה את קיום האל בכל.

עוד מאפיין של ההינדואיזם הוא בכך שהוא מבוצע על ידי תרגולות רוחניות הנקראות יוגה, ביניהן בהקטי יוגה (מסירות), קארמה יוגה (הגשמה עצמית), וג'ננה יוגה (יוגה של ידע ואבחנה). היוגות מתוארות בשלושה טקסטים מקודשים עיקריים : הבהגאוואד גיטה, כתבי היוגה סוטרה, וההאטה יוגה פראדיפיקה

עקרון חשוב אחר של ההינדואיזם הוא מחזוריות העולם: תקופות של בריאה חיים והתפוררות באות בזו אחר זו במחזוריות אינסופית. עקרון חשוב זה משותף לכל שש הפילוסופיות ההינדיות שיפורטו בהמשך. מעיקרון זה נובעת האמונה בלידה מחדש ובגלגול נשמות.

מקורות היסטוריים

רק מעט ידוע על מקורו ההיסטורי של ההינדואיזם, מכיוון שראשיתו לפני ההיסטוריה הכתובה. הסברה היא שההינדואיזם התפתח מדתם של הארים, הדראווידיים וההראפניים, עמים שחיו בתת היבשת ההודית. בהמשך היו על ההינדואיזם השפעות עזות של הבודהיזם והג'ייניזם.

כתבי הקודש של ההינואיזם ה ודות, הועלו על הכתב רק אחרי אלפי שנים של העברה בעל פה. יש הרואים בהן השפעה של הזורואסטריאניזם (הדת הפרסית הקדומה)

תפוצה גאוגרפית

במדינות הבאות רוב האוכלוסייה הינו הינדו:

כמו כן, רוב האוכלוסייה באי באלי שבאינדונזיה הינו הינדו.

מיעוטים הינדיים משמעותיים יש במדינות הבאות:

בנגלדש (11 מיליון)
מיאנמר (7.1 מיליון)
סרי לנקה (2.5 מיליון}
ארצות הברית (1.7 מיליון)
פקיסטן (1.3 מיליון)
דרום אפריקה (1.2 מיליון)
הממלכה המאוחדת (1.2 מיליון)
מלזיה (1.1 מיליון)
קנדה (0.7 מיליון)
פיג'י (0.5 מיליון)
טרינידד וטובגו (0.5 מיליון)
גויאנה (0.4 מיליון)
הולנד (0.4 מיליון)
סינגפור (0.3 מיליון)
בהוטן (0.4 מיליון),

היבטים שונים של ההינדואיזם

ההינדואיזם מתבטא בשני היבטים - ההיבט הפילוסופי והיבט האמונה.

ההיבט הפילוסופי של ההינדואיזם

על פי המסורת ההינדית ישנן שש אסכולות עתיקות הנקראות אסטיקה (המקבלות את סמכות הוודות): נייה, וייששיקה, סמחייה, יוגה, פורווה מימאסה, ו-אוטארה מימאסה, הקרויה גם ודנטה. המספר שש נקבע במסורת והחלוקה הזו היא מלאכותית במידה מסוימת.

אסכולות לא אורתודוכסיות הנקראות נאסטיקה, כוללות, לפי השקפות מסוימות את הבודהיזם הג'ייניזם, והצ'ארווקה (אסכולה הודית אתאיסטית, מטריאליסטית).

היבט האמונה בהינדואיזם

Godofayurveda.jpg ההינדואיזם איננו מונותיאיזם ולא פוליתיאיזם. האלים השונים או האוואטרים אותם עובדים ההודים, אינם אלא התגלמויות של האל האחד הברהמן, שאותם הוא בחר כדי שיהיה יותר נגיש על ידי המאמינים. (יש לשים לב שברהמן אינו זהה לברהמה שהוא בורא היקום שלנו).

Shiva.jpg בפנתאון ההודי ישנם שלושה אלים עיקריים: ברהמה, וישנו ו שיווה. שלושתם מסמלים, היבטים שונים של אותה ישות: האל ברהמה מסמל את הבורא או המארגן (מכיוון שאין ממש בריאה באמונה ההינדית), וישנו הוא המשמר ושיווה הוא ההורס, במעגל הקיום.

רוב ההינדים (כ־80%) משתייכים לקבוצה בשם ווישנאווה , עובדים, כאל עיקרי את אחת ההתגלמויות הארציות של וישנו. בין האווטטרים האלה ניתן למנות את ראמה, קרישנה בודהה, דנוונטרי, נארסימה (התגלמות שהיא חצי אדם וחצי אריה}.

רוב ההינדים הנותרים (כ־20%) עובדים בעיקר את האל שיווה.

באופן מוזר, עובדי ברהמה הם מעטים ביותר, ומקדשים לברהמה נדירים ביותר, כשהידוע שבהם נמצא בפושקר. יש המסבירים את העובדה שאין עובדים את ברהמה, משום שתפקידו הסתיים ביצירת היקום, הוא לא חזר והופיעו בגלגולים נוספים, ולכן אינו נתפס כבעל השפעה רבה על המתרחש בחיי המאמינים כיום.

לאלים ההינדיים ישנן נשים המכונות דווי, סראסווטי היא זוגתו של ברהמה, לקשמי היא זוגתו של וישנו, ואילו פרוואטי - היא בת זוגו של שיווה. רבים ממהינדים עובדים את האלות דווי, וביניהן גם ההתגלמות הנקראת קאלי, שהיא התגלמות נוספת של אשת שיווה.

האל הפופולרי ביותר בהינדואיזם הוא גאנש, שהוא בנו של שיווה, אבל גם במקדשים של וישנו ניתן למצוא את פסלים של גאנש.

באופן פילוסופי, כל האלים והאלילים האלה (ויש עוד רבים מאוד שתקצר היריעה מלציינם כאן), אינם אלא ההתגלמויות של האל האחד, הלא הוא הברהמן.

כתבי הקודש ההינדיים

הוודות נחשבות, כאמור, למקודשות בעיני כל ההינדים. כתבי הקודש ההינדיים מתחלקים לשתי קטיגוריות השרוטי - אלה שנשמעו, והסמריטי - אלה נזכרו. שני אפוסים גדולים המהאבאראטה, וה ראמאיאנה, נחשבים למקודשים בעיני הינדים רבים. בנוסף הבהאגאוואד גיטה, שהוא מעין שילוב של אפוס ומסה פילוסופית, נחשב גם הוא למקודש, שקבלתו מפי האל, בעיני רוב ההינדים.

הוודות

הוודות הן, לדעת חוקרים רבים, הטקסטים הדתיים העתיקים ביותר הידועים כיום. הרעיונות המובעים בוודות, הועברו על פי המסורת, בעל פה, מאב לבן וממורה לתלמיד במשך אלפי שנים עד שהועלו על הכתב. על פי המסורת ההינדית, הוודות נאספו והועלו על הכתב על ידי חכם ששמו וייאסה (המאסף). הוודות מתוארכות על ידי חוקרים שונים לתאריכים שבין 1500 ל 500 לפנה"ס.

על פי המסורת ההינדית, הוודות אינן אנושיות, אין להן התחלה ולא סוף, ולא נוצרו על ידי אדם. בדיוק על הנקודה הזו, התעוררה המחלוקת בין ההינדואיזם לבין הבודהיזם והג'ייניזם.

ישנן ארבע וודות - ריגוודה, יאג'ורוודה, סאמוודה ואתרוודה, שכל אחת מהן נחלקת לארבעה חלקים:

סמהיטה - שבו מנטרות והמנונים
ברמהמנה - שבו נושאים פולחניים
ארניאקה - החלק התאולוגי
אופאנישדה - הפרשנות הפילוסופית.

הדת ההינדית הקדומה, בתקופת הוודות, הייתה שונה באופן מהותי מהדת כיום. חלקן של שהנים כמורות רוחניות היה גדול יותר, והפולחן הנפוץ ביותר היה של האל אינדרה ולא של השילוש המקובל כיום.

הכתבים שלאחר הוודות

בעוד הוודות נכתבו בסנסקריט, נכתבו כתבי הקודש המאוחרים יותר בפרקריט שפירושו שפת המקום הנוכחית. בין כתבי הקודש ניתן למנות אפוסים כגון הראמאיאנה וה מהאבאראטה, וכן כתבים תאולוגיים, פילוסופיים, וספרי חוקים.

הכתבים הפופולריים ביותר, הם, ללא ספק, הראמאיאנה והמהאבאראטה, בהם באה לידי ביטוי האמונה באוואטאר, דהיינו האמונה בכך שהאל המופשט מתגלם בדמות אנושית. שתי ההתגלמויות העיקריות של וישנו הן ראמה, בראמאיאנה, וקרישנה במאהאבאראטה. התפיסה הפילוסופית, המתבטאת באופאנישאדות של הברהמן כאל חובק כל, היא פסגת הפילוסופיה ההינדית, אולם המיתוסים בהם מתגלגל האל בדמות אדם קרובים הרבה יותר לליבו של המאמין ההינדי הממוצע. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בטקסט המוכר ביותר בהינדואיזם הבהאגאוואד גיטה

בהאגאוואד גיטה

בהאגאוואד גיטה, הוא טקסט שחובר בין המאה החמישית והשנייה לפנה"ס, שפירוש שמו שירת האדון. טקסט זה, שהינו חלק מן המהאבאראטה, נחשב בעיני רוב ההינדים כטקסט הקדוש ביותר של ההינדואיזם.

הספר מספר את סיפורו של ארג'ונה, נסיך לוחם, ושל מורו ומדריכו קרישנה, אחת מהתגלמויותיו של וישנו. קרישנה מוליך את ארג'ונה אל סערת הקרב. ארג'ונה אמור לתקוע, כמו בשופר, בקונכייה כדי לציין את תחילת הקרב. הוא רואה בשני הצבאות הרבה חברים וקרובי משפחה, ויודע שהוא עומד לאבד חלק מן היקרים לו. בצר לו, פונה הנסיך לקרישנה לעזרה. קרישנה אומר לנסיך כי מאחר וכל הנשמות נצחיות הן, הרי אלה שנופלים בקרב, לא אובדים לנצח.

קרישנה מוסיף ומסביר נושאים רוחניים נוספים, כגון עקרונות היוגה. קרישנה מראה לנסיך כי הוא גם התגלמות האל וישנו, גם האל שמאחורי היקום, וגם אדונו האישי אותו הוא מצווה לעבוד. שילוש זה הוא אחד הבסיסים העיקריים לרבים מן הזרמים בהינדואיזם.

הכתות בהינדואיזם

ההינדואיזם דוגל בשיוך האדם ל"כת" או קאסטה. כל אדם בהודו משתייך לקאסטה, כאשר הריבוד החברתי הוא היררכי - ישנן קאסטות עליונות וישנן קאסטות נחותות, שאינן מתערבות ביניהן. מתחת לקאסטות ישנם "הטמאים" - הנחשבים לנחותים שאסור לגעת בהם. מאז הקמת הודו העצמאית נעשה מאמץ, שהצליח חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות ולהפחית את אפליית הכתות הנמוכות, עד כדי אפלייה מתקנת לטובת ה"טמאים" למשל.

הכתות בהודו הן:

הברהמינים שהם בדרך כלל הכוהנים והמורים.
הקסאטרייה - הלוחמים והשליטים.
הואישייה - שהם האיכרים, הסוחרים והאומנים
הסודרה שהם בדרך כלל הפועלים ה"שחורים"

ומתחת כל אלה - הטמאים.

כל כת נחלקת לכתות משנה שלכל אחת מהן היררכיה מוגדרת וכל אחת אמורה לעסוק במקצוע מסוים בלבד.

החלוקה לכתות נקבעה בכתבי הקודש כגון הבהאגאוואד גיטה. שבו למשל מוגדר הברהמין כך: "עבודות הברהמין הינן שלום, הרמוניה עצמית, הסתפקות במועט וטהרה. אהבה, סליחה ויושר, ראייה, חוכמה ואמונה."

ולעומת זאת: "מסחר, חקלאות ומרעה צאן הן מלאכות הואישייה, ותפקיד הסודרה הינו לשרת."

לקריאה נוספת

עזריאל קרליבך, הודו - יומן דרכים, מעריב.

קישורים חיצוניים

דנה בכטינגר, הנומן: אל הקוף בהינדואיזם
דנה בכטינגר, גנשה: אל הפיל בהינדואיזם

דתות | הינדואיזם

Gourt Home::Gourt :: הינדואיזם