דגל ישראל

דגל מדינת ישראל אומץ באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948. דגל זהה משמש את התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897.

צורת הדגל

החוק במדינת ישראל מתאר את דגל המדינה כבעל רקע לבן ועליו שני פסים בצבע תכלת כהה, הנמשכים לכל אורכו, אך מוזחים מעט משולי הרוחב. במרכז הדגל, בין שני הפסים, משורטט מגן דוד בצבעם של הפסים. צבעי הדגל מבוססים על צבעי הטלית, אם כי צבעי הפסים על הטליתות משתנים מתכלת ועד שחור. ייתכן שזו הסיבה להגדרה המעורפלת "תכלת כהה". בפועל, גון הצבע הכחול משתנה מדגל לדגל ואינו קבוע, לפעמים הוא כחול כהה ולפעמים הוא כחול בהיר.

צורת ופורפורציות הדגל נקבעו ופורסמו בהצהרה רשמית של מועצת המדינה הזמנית, ואושררו בחוק של הכנסת משנת 1949, כדלקמן:

"הדגל- 200 ס"מ אורכו, 160 ס"מ רוחבו. הרקע-לבן ועליו שני פסי תכלת כהה, 25 ס"מ רוחב הפס, נטויים לכול אורכו של הדגל מצלע אל צלע. הפס העליון-במרחק 15 ס"מ מצלע האורך התחתונה. באמצעיתו של הרקע הלבן, בין שני פסי התכלת ובמרחק שווה משניהם - מגן דוד עשוי שישה פסי תכלת 5.5 ס"מ רוחב האחד, המצטרפים לשני משולשים שווי צלעות, שבסיסותיהם מקבילים לשני פסי התכלת שלאורך הדגל".

במונחים וקסילולוגיים (וקסילולוגיה - חקר דגלים) יש לתאר את דגל ישראל כך:
דגל מלבני ביחס 8:11 בין אורכו לרוחבו, שעליו 5 פסים מתחלפים בצבעים לבן-כחול-לבן-כחול-לבן. היחס בין הפסים הוא 3:5:16:5:3. במרכז הפס המרכזי משורטטת הקסגרמה (מגן דוד) שקודקודיה מצביעים על הפסים הכחולים. גון הצבע הכחול אינו מוגדר. הדגל סימטרי על ציר האורך ועל ציר הרוחב.

ההיסטוריה של דגל ישראל

Israel-flag01.jpg

הדגל בעל שני פסי תכלת על רקע לבן (דימוי של הטלית בעלת פתיל התכלת), הוצג ב-1884, בחגיגות לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, ובו נמסר כי "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו". ובאותה שנה הניף ישראל בלקינד, ראש חלוצי ביל"ו, את הדגל בחגיגות 3 שנים להיווסדה של המושבה ראשון לציון.

הדגל במתכונת של שני פסי תכלת ומגן דוד הוצג על ידי "בני ציון" בבוסטון ב1891, והונף לראשונה בארץ בנס ציונה- באותה שנה. אולם דבר זה לא היה ידוע לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), שם התקבל הדגל בעל שני פסי התכלת על רקע לבן ובתוכו מגן דוד, ונדחתה הצעתו של הרצל - דגל בעל 7 כוכבי זהב. את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של התנועה הציונית, תיאר דוד וולפסון:

"בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר?

והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצוייר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".

עם הקמת המדינה היה חשש שאם ייקבע דגל התנועה הציונית כדגלה של מדינת ישראל, יעורר הדבר בעיות פוליטיות ומשפטיות לחברי התנועה הציונית שהם אזרחי מדינות אחרות. לפיכך נקבעו תחילה דגלי המדינה להנפה על-גבי ספינות - דגל חיל הים ודגל צי הסוחר, ואילו הדיון בדגל הכללי התארך, ונשקלו הצעות שונות לגבי עיצובו. ועדת הסמלים של מועצת המדינה הזמנית הזמינה הצעות, וקיבלה מספר גדול של הצעות לעיצוב מחדש של הדגל, רובן התבססו על דגל התנועה הציונית בשינויים קלים. תוספות מיוחדות שהוצעו:

החלפת המגן-דוד בשבעה כוכבים זהובים דומים למגני דוד, לזכר הצעתו של בנימין זאב הרצל לדגל בספרו "מדינת היהודים".
החלפת צבעו של המגן-דוד לצהוב, כך שיזכיר את הטלאי הצהוב, לזכר קורבנות השואה.
הוספת דמותו של "גור אריה יהודה" (כפי שמופיע כיום על סמל העיר ירושלים) במרכז המגן-דוד באופן שמזכיר את סמלו של הקונגרס הציוני הראשון.

בסופו של דבר הוחלט לאמץ בכל זאת את דגל התנועה הציונית בלא כל שינוי, בעיקר בשל הפופולריות הרבה שהייתה לו בציבור היהודי, וכיוון שגם מדינות וארגונים זרים החלו לזהות אותו כדגל הלאומי של העם היהודי. ההחלטה הסופית לגבי דגל המדינה התקבלה ב-28 באוקטובר 1948. הייתה כוונה לכלול את שבעת כוכבי הזהב של הרצל על סמל המדינה במקום על דגלה, אולם בסופו של דבר נבחר סמל שלא כלל אותם, והשריד היחיד להם הוא בסמלי ערים בישראל כמו תל אביב והרצליה.

דגל שבעת הכוכבים

שאלת דגל מדינת היהודים נדונה כבר בספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, שיצא לאור בשנת 1896. הרצל הציע דגל בעל מסר אוניברסלי - רקע לבן המסמל טוהר, ועליו שבעה כוכבי זהב שיסמלו את שבע שעות העבודה היומיות במדינה היעודה. הימים היו ימי המאבקים החברתיים הראשונים, בעיקר בסוגיות של תנאי העבודה, והגבלת יום העבודה נחשבה להישג מרכזי של תנועות הפועלים הראשונות. בספרו אלטנוילנד מתאר הרצל את מדינת היהודים כאוטופיה בעלת חקיקה סוציאליסטית מפותחת.

להלן תיאור הדגל כפי שמופיע בספר "מדינת היהודים":

"אין לנו דגל. אנו זקוקים לדגל. בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים מן ההכרח הוא להניף סמל מעל לראשיהם. אני מתאר לעצמי דגל לבן עם שבעה כוכבי-זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות-הזהב של יום העבודה שלנו, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה".

סמלי הערים תל אביב (הקרויה על שם הספר "אלטנוילנד") והרצליה (הקרויה על שמו של הרצל), כוללים את שבעת הכוכבים של הרצל. הכוכבים בעלי שישה קודקודים כדי שיזכירו מגני דוד. בעיר הרצליה יש שדרה הנקראת "שדרת שבעת הכוכבים" ולידה מחלף המכונה "מחלף שבעת הכוכבים".

חוק הדגל

Modern Orthodox students carry Israeli flag.jpg מעמדם המשפטי והמדיני של דגל מדינת ישראל וסמלהּ על פי החוק, נקבע ב"חוק הסמל והדגל" בשנת 1949.

על פי חוק מחויבים להניף את הדגל כל בתי הספר ומוסדות החינוך המוכרים על-ידי משרד החינוך. מוסדות חינוך אחרים אינם חייבים להניף את הדגל, אף אם הם מקבלים תמיכה כספית מהמדינה (הדבר נוגע בעיקר למוסדות חינוך חרדיים). גם במוסדות ממשלתיים וממלכתיים יש חובה להניף את הדגל. על מוסדות עירוניים מקובל להניף את דגל המדינה ביחד עם דגל הרשות המקומית. כשבוע לפני יום העצמאות נוהגות הרשויות המקומיות לעטר את עמודי התאורה בדגלי המדינה ובדגלי הרשות המקומית. ביום העצמאות עצמו נוהגים אזרחים רבים לקשט את חזיתות הבתים, המרפסות והחלונות בדגלי המדינה.

יחס המיעוטים בישראל לדגל

דגל המדינה אינו פופולרי במגזר החרדי ובמגזר ערבי. מוסדות חינוך חרדיים אינם חייבים להניף את הדגל, ואילו מוסדות חינוך ערביים ממלכתיים מניפים אותו פעמים רבות בצורה צנועה יותר מהמקובל במגזר היהודי. במגזר הדרוזי מקובל להניף את דגל ישראל בצד הדגל הדרוזי, שהוא דגל המשותף לכל הקהילות הדרוזיות בעולם.

אף כי דגל המדינה מבוסס על סמלים יהודיים, חרדים רבים רואים בו את סמלה של התנועה הציונית, תנועה שהם מתנגדים לה אידאולוגית, ולכן נמנעים משימוש בסמליה. בציבור הערבי טוענים כי הדגל אינו מייצג אותם, כיוון שאין בו כל ייצוג לעם הערבי, לדת המוסלמית או לדת הנוצרית. בעניין זה עלו בעבר הצעות לשינוי הדגל באמצעות הוספת סמל הסהר המזוהה עם האסלאם בצד המגן-דוד, או לחלופין לאמץ עיצוב ניטרלי יותר מבחינה דתית. ההצעות האלה, שממילא לא כללו עיצוב קונקרטי לדגל חדש, לא הגיעו לדיון רציני במוסדות המדינה, וירדו מסדר היום הציבורי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

דגלי מדינות | ישראל