גילדה היא אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום, שמטרתה להגן על האינטרסים המשותפים שלהם ולקיים תקני התנהגות או מוסר בין חברי האגודה. הגילדות התפתחו מאגודות עזרה הדדית או אגודות עסקים קטנים, שכל חבר בהן היה אוּמן או בעל מלאכה (ארטיזן) עצמאי או בעל סדנה או חנות. הגילדות התקיימו למין ימי הביניים וממשיכות להתקיים בתחומי מקצוע שונים גם בימינו.

התפתחות היסטורית

---

מקדמת דנא נחשבו בעלי מקצוע שונים לבעלי יידע ייחודי שאמון מיוחד ניטע בהם, וחוקות שונות קבעו כללי התנהגות ומגבלות חוקיות לעיסוק בתחומים מקצועיים שונים ולאופן ההתנהגות של בעלי המקצוע. עדות לכך ניתן למצוא בחוקי חמורבי שקבעו כי יוטל עונש מוות על בנאי או סתת שבניין שבנה יתמוטט על יושביו (חמורבי עצמו היה סתת). שבועת היפוקרטס קובעת עד היום את בסיס הקוד האתי של רופאים. הגבלות נפוצות אחרות היו על כוחם של פוליטיקאים, שופטים, ובעלי כוח או ידע מיוחד אחרים.

גילדה עוברית נוצרה בפעם הראשונה במאה התשיעית תחת האימפריה המוסלמית. הוורקין, אלו שיצרו נייר וכתבו עליו ספרים שנקראו בפומבי במסגדים ובבתי הספר המוסלמיים, חששו מחדירת אחרים שיעתיקו את ספריהם ויעבירום הלאה כאילו נוצרו על ידם ולכן החלו לנסות להגן על קניינם ובמיוחד להגביל את הגישה לטכניקות, לחומרים ולשווקים למי שאינם וורקין כמותם.

באירופה, בראשית ימי הביניים נעלמו רוב הארגונים של בעלי המקצוע, שהתארגנו כאחוות דתיות, לבד מאלו של חותכי האבנים ועושי הזכוכית. מאוחר יותר, בסביבות המאה התשיעית, הופיעו קהילות שוויוניות שכונו "גילדות" על שם הזהב שהפקידו בקרנות משותפות. קהילות אלו זכו לגינוי מהכמורה הקתולית משום ששבועות האמונים שבין בעלי המלאכה נחשבו ערעור על סמכותה העליונה, ובגלל הטקסים הפגניים והפרועים בהם נהגו לחגוג את שבועת האמונים לגילדה.

בראשית המאה השתים עשרה התפתחו הגילדות וחברות הליברי שהיו אגודות של חברות קטנות, לערך למקבילה של ארגונים עסקיים דמויי קונסורטיום. לגילדות הייתה שליטה בהון הדרכתי—הידע שנגע להכשרת בעלי מקצוע חדשים, והחלו להתפתח המושגים המודרניים יותר של התקדמות בשלבים במיומנות במקצוע משוליה לבעל מלאכה, אומן יום ולבסוף אוּמן ורב-אוּמן. הופעתן של הגילדות בנוסח זה מקושרת על–ידי רבים להופעתה של כלכלה המבוססת על כסף ולעיור, שכן לפני כן לא ניתן היה להפעיל ארגון שיסודו בכסף, משום שרוב הסחר בוצע באמצעות סחר חליפין.

כמו עמותות הוורקין, גם הגילדות האירופיות כפו תקופות ארוכות של הכשרת שוליה והקשו או חסמו בפועל את הגישה לחומרים ולידע או את האפשרות למכור מוצרים בשווקים למי שאינם חברים בגילדה. במקביל, קיימה הגילדה קרנות שתמכו בחברי הגילדה המבוגרים או אלו שבריאותם התערערה, אלמנות ויתומים של חברי הגילדה, קבורה והקצבות לאלו שביקשו לנסוע כדי לתור אחר עבודה.

ארגון הגילדות

---

עם חברי הגילדות נמנו בעלי המקצוע הוותיקים והמיומנים בתחום, האוּמנים המומחים. כדי להגיע לדרגה זו ולהצטרף לגילדה היה על בעל המלאכה לעבור תקופה ארוכה של חניכות. השלב הראשון של החניכות כלל עבודה כשוליה, בה למד האומן לעתיד רק את הטכניקות הבסיסיות של המקצוע.

אחרי מספר שנים, כאשר ניתן היה לבטוח בשוליה כי ישמור על סודות הגילדה ואחרי שביצע עבודת מבחן ראויה, הוא הוסמך לדרגת "אומן יום," אומן שהכשרתו הושלמה אך אין באפשרותו עדיין לכונן עדיין סדנא או חנות משלו. אומני היום, כשמם, מצאו את פרנסתם בעבודה בשכר יומי אצל אוּמן אחר ובמעברם בין האומנים השונים סייעו להפיץ ידע וטכניקות חדשות באופן בלתי רשמי.

אחרי מספר שנות עבודה, מסע ונסיון ניתן היה להסמיך אומן יום לדרגת אוּמן. הסמכה זו דרשה אישור מצד כל החברים בגילדה, תרומת כסף ומתנות אחרות ובתחומי האומנות בהם נדרשה מיומנות מעשית גם הפקת "מעשה אומנות" שידגים את יכולותיו של האומן.

לכל גילדה בימי הביניים היה מכתב זכיון (לרוב מהמלך) שהעניק לה שליטה בלעדית בתחום מקצועה בעיר בה פעלה. על בעלי המלאכה נאסר על פי חוק להפעל עסק אלא אם כן הם חברים בגילדה, ורק לאומנים הותר להיות חברים בגילדה. לפני קביעתם בחקיקה נקראו אגודות בעלי מלאכה אלו פשוט "אגודות בעלי מלאכה".

רשויות העיר יוצגו בפגישות הגילדה והייתה להם לפיכך שליטה מסוימת בפעילויותיה. שליטה זו הייתה חשובה משום שערים רבות היו תלויות לעתים קרובות במוניטין שלהן בייצוא מוצר או מגוון מוצרים שבו היה תלויים שמה של הגילדה ושל העיר עצמה. כך, לדוגמה, נודעו מחוזות כמו שמפיין או בורדו בצרפת ביינותיהם, נודעה החרסינה המעוטרת של ערים כמו דלפט, לימוז' או דרזדן, תחרה משנטילי, גבינה מחודה (גוֹדה), קממבר, רוקפור, לימבורגר (מלימברוג שבבלגיה), וכן הלאה. במקרים רבים היה קישור זה הגרעין שממנו נבט הסימן הרשום המודרני.

בערים שונות בגרמניה ניסו הגילדות החזקות יותר להשפיע או אפילו לשלוט על ערים מסוימות ובמאה הארבע עשרה הייתה שורה של התקוממויות שלוו בשפיכות דמים בהן פיזרו גילדות מועצות עירוניות ואסרו אצילים בנסיון להגביר את השפעתן.

שקיעת הגילדות

---

הגילדות הצליחו לשרוד את התמוטטות השלטון הפיאודלי ושקיעתם החלה רק במאה השמונה עשרה, בעקבות מספר התפתחויות חשובות שכרסמו במקורות הכוח שלהן. החשובה שבהן הייתה הופעתו של ייצור ממוכּן, שאפשר ייצור מוצרים מוגמרים רבים על–ידי פועלים שאינם מומחים, בשבריר מן הזמן והעלות שנדרש לבעל המלאכה ליצרם. התפתחות זו הפכה את ההכשרה המודרגת והממושכת של בעלי מלאכה רבים למיותרת, כיוון שגם מי שלא עבר הכשרה כזו יכול היה לייצר מוצרים סופיים באיכות דומה. דבר זה גם הפחית במידה משמעותית את האטרקטיביות של חלק ניכר מבעלי המלאכה בעיני לקוחותיהם המסורתיים—האצולה ובעלי ההון.

התפתחות חשובה נוספת, אף היא תוצר של המהפכה התעשייתית הייתה התעצמות העיור והגברת תנועת האוכלוסייה מן הכפר אל העיר, שערערו את שליטתן המסורתית של הגילדות בעיסוק בתחום ההתמחות שלהן וגרמו לאובדן יכולתן לקיים שליטה אוליגופולית אפקטיבית באספקת המוצרים. בשורה ארוכה של מקצועות אבדה בעקבות זאת המשמעות של שטר הזכיון שהוענק לגילדות.

התפתחות שלישית האופיינית לתקופה זו היא התרחבות והתפשטות ניכרת של ידע מקצועי, שהביאה לכך שחלק ניכר מסודותיהם המקצועיים של הגילדות נחשפו בפני ציבור רחב יותר. בתחומים כמו ציור, לדוגמה, נפתחה ההכשרה המקצועית בפני ציבור רחב יותר, ואופן הלימוד המסורתי הומר בבתי ספר, אסכולות וסטודיו פתוחים ללימוד סודות המקצוע. תרומה חשובה יותר כאן הייתה יצירת האפשרות לרשום פטנטים, שראשיתה באנגליה בשנת 1624. מערכות הפטנט הללו אפשרו בהדרגה לבעלי עסקים בודדים להבטיח את הבלעדיות שלהם על רעיונות מסוימים, כנגד הכורח להעביר לחברי הגילדה האחרים—המתחרים בבעל העסק—את סודותיו המסחריים.

השפעת הגילדות

---

הגילדות נחשבות לעתים לגלגול מוקדם של ארגוני העובדים המודרניים. פן משותף לשני סוגי הארגונים הוא היותם אגודה שמטרתה ליצור מונופול באספקת שירות חיוני, אך לגילדות דמיון רב בהרבה לאגודות של בעלי עסקים קטנים, שכל אחד מהם פועל באופן עצמאי ואינו נשלט על ידי "ראש ועד" כזה או אחר, מה שמחליש מאוד את הדמיון בין שני סוגי הארגונים.

השפעתם של רעיונות גילדאיים ניכרת גם בנסיונות שבוצעו מספר פעמים גם במאה העשרים ליצור מונופול גילדאי בחסות המדינה או אפילו על–ידי המדינה עצמה. הניו-דיל הראשון שהוקם במסגרת הניו דיל בשנת 1933 בארצות הברית דמה ברוחו לנסיון לכונן משטר גילדות במדינה מודרנית.

מספר גילדות קיימות עד היום בחסות חוקי מדינה האוסרים על עיסוק במקצועות מסוימים על–ידי מי שאינו חבר בגילדה. בישראל, ישנן למשל גילדות של רופאים, עורכי דין ושמאים. בגילדות המודרניות נעשה שימוש בחוק המעניק להן מונופול על תחום העיסוק כדי לכפות על מי שרוצים להשתתף בגילדה לשמש מספר שנים בעבודה קשה כשוליות ("סטאז'ר") תמורת שכר נמוך במיוחד. נוסף על כך כופות הגילדות על חבריהן לגבות סכומים גבוהים יחסית עבור שירותיהן, כדי למנוע הפחתת מחירים ותחרות בתחום העיסוק.

כלכלה, חברה ותרבות בימה"ב | כלכלה

Guild | Gremi | Lav (organisation) | Zunft | Gildo | Gremio | صنف | Kiltalaitos | Corporation | ギルド | Gilde (beroepsgroep) | Laug | Laug | Gildia | Guilda | Skråväsen | Цехи