אמרת כנף או מימרה היא משפט שנאמר בהקשר כלשהו, נותר בזיכרון ונוהגים לצטטו. בדרך כלל יש בו עוקץ מסוים, מוסר השכל או משחק מילים. רבות מאמרות הכנף מיוחסות לאישים מפורסמים.

האמרות מקיפים תחומים שונים ומשונים, ובעצם כמעט שאין נושא בעולם שאין מימרה מפורסמת לגביו.

היווצרותן של אמרות

לעתים נוצרת אמרה באופן מפורש ומודע כעצם בעל חיים עצמאיים שנועד להיחרת בזיכרון. כזו היא אמרתו של קאטו הזקן הרומי, "ואת קרתגו יש להרוס!", שבה סיים כל נאום שלו (קרתגו הייתה אויבתה המושבעת של רומי באותה עת). פעמים אחרות נאמרה (או נכתבה) האמרה במסגרת רחבה יותר, ורק לאחר מכן הוענקו לה חיים עצמאיים. דוגמה לכך היא הספר "מכתם לעגנון - אסופת פתגמים מתוך כתביו", שבו ליקט אורי סלע מתוך כתביו של ש"י עגנון משפטים הראויים להפוך לאמרות.

לעתים יש אמרות נודעות שהעומד מאחוריהן אנונימי, אבל המימרה הצליחה להשאיר רישומה בתרבות מסיבה זו או אחרת. כזו היא המימרה: "יכול אתה להביא את הסוס לבאר אך אינך יכול להכריחו לשתות ממנה".

אמרה שמרבים לצטט אותה היא זו המופיעה בפרקי אבות, "המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". למרבה הפלא, לא זכתה אמרה זו שתתקיים בה המלצתה, ובדרך כלל לא מצוין שם אומרה. בתלמוד הבבלי מביא את האמרה רבי אלעזר בשמו של רבי חנינא (מסכת מגילה, טו, א).

מקובצי אמרות

למקובצי אמרות אחדים מקור קדום למדי. ספר משלי בתנ"ך שופע פתגמים המיוחסים לשלמה המלך. בפרקי אבות שבמשנה מובאות אמרות רבות בשמם של תנאים.

ישנו שפע ספרי אמרות, שהאמרות מקובצות בהם על פי קטגוריות אחדות:

• לפי נושאים, למשל: אהבה, כישרון, כעס וכו'. דוגמה לכך הוא ספרו של אדיר כהן, "ספר הציטטות הגדול", שיצא לאור בשנת 1996, ובו 560 עמודים של ציטטות המקובצות לפי נושאים.
• לפי אומרן, למשל אמרות המיוחסות לאיינשטיין, לצ'רצ'יל וכו'. לעתים יוצא ספר אמרות שמכיל ציטוטים של אישיות אחת שהרבתה באמרות שפר. כזה הוא מארק טוויין, למשל.
• לפי עם או עדה. לפי סיווג זה ניתן למצוא ספרי אמרות שמקורן בלאדינו, ביידיש וכדומה. דוגמה לכך היא ספרו של יצחק מוסקונה, "פניני ספרד - אלפיים פתגמים מאוצר החוכמה של יהודי ספרד", שיצא לאור בשנת 1981.

חלק ניכר מהפעילות של איסוף אמרות עבר בשנים האחרונות אל האינטרנט, אך עדיין יוצאים לאור גם ספרי אמרות (שהם מרכיב בסיסי של הקטגוריה הקרויה "ספרי מתנה").

הם לא אמרו זאת

לעתים מיוחסת לאדם אמרה שאותה לא אמר. זהו המקרה של האמרה "אם אין לחם יאכלו עוגות", המיוחסת למרי אנטואנט, כאמרה שמעידה על חוסר רגישותו של המעמד הגבוה בצרפת שלפני המהפכה הצרפתית למצוקותיו של העם, כאשר למעשה משפט זה נאמר על ידי אחותה, מריה קרולינה, מלכת נאפולי. מרי אנטואנט שילמה על כך ביוקר - היא הוצאה להורג בגיליוטינה.

"הגם אתה ברוטוס?", מילותיו האחרונות של יוליוס קיסר על בגידת חברו ובנו המאומץ, הושמו בפיו על-ידי שייקספיר במחזהו "יוליוס קיסר".

ליוסף טרומפלדור מיוחסות מילים אחרונות שהפכו למיתוס, "טוב למות בעד ארצנו", אך יש הטוענים שטרומפלדור הגוסס לא אמר מילים אלה.

האמירה המפורסמת של שרלוק הולמס לעוזרו: "Elementary, my dear Watson", לא נזכרת בשום מקום בספרים המקוריים של ארתור קונן דויל.

קישורים חיצוניים

• ויקיציטוט
• פתגמים וציטוטים באתר "בין המרכאות"

Quotation | Citat | Zitat | Citation | Citazione | 引用 | 인용 | Citaat | Citat