אור

Light1.JPG האור הוא קרינה אלקטרומגנטית בעלת אורך גל הנראה לעין, או במובן רחב יותר, כל קרינה אלקטרומגנטית בטווח שבין התת־אדום לעל־סגול. שלושת המאפיינים העיקריים של האור (ושל כל קרינה אלקטרומגנטית) הם בהירות (או אמפליטודה, משרעת), צבע (או תדירות) וקיטוב (זווית התנודות). עקב דואליות הגל-חלקיק, האור מציג תכונות של גל והן של חלקיק, באותו זמן.

מקור אור עיקרי היא השמש, המעניקה לכדור הארץ את אור השמש.

פחד מאור חזק נקרא פוטופוביה.

צבעים ואורכי גל

אורכי הגל השונים מתפרשים על ידי המוח האנושי כצבעים, מאדום באורכי הגל הגדולים ביותר (התדירות הנמוכה ביותר) ועד סגול באורכי הגל הקצרים ביותר (התדירות הגבוהה ביותר). התדירויות בספקטרום הנמצאות מיד מחוץ לטווח הראיה של העין האנושית נקראים על סגול (UV) בתדירות הגבוהה ותת אדום (IR) בתדירות הנמוכה. על אף שבני אדם לא יכולים לראות תת אדום, אנו כן יכולים לקלוט אותו בעור, כחום. מצלמות היכולות לקלוט תת אדום ולהמיר אותו לאור נראה נקראות מצלמות לראיית לילה. בני אדם אינם מגיבים כלל לקרינה על סגולה, אלא רק לאחר זמן רב, בצורה היכולה להתבטא בסרטן עור. ישנן חיות המסוגלות לראות אורכי גל שכאלה.

אורכי גל של אור נראה

Image1.jpg האור הנראה הוא תחום בספקטרום, בין אורכי הגל של 400 ננומטרים ו־800 ננומטרים (באוויר). ניתן גם לחלק את האור על-פי תדירות. התדירות (f), המהירות (v), ואורך הגל (λ) מצייתים למשוואה:

f = v/\lambda \,\!

מהירות האור

למידע נוסף ראו מהירות האור

נוסחת מהירות האור

v = \lambda f  \,\!

כאשר λ מייצגת את אורך הגל,

f מייצגת את התדירות

ו־v מייצגת את המהירות.

אם האור נע בריק, אזי v = c, כלומר

c = \lambda f  \,\!

כאשר c מייצגת את מהירות האור.

אנחנו יכולים לייצג את v כ-

v = \frac{c}{n} \,\!

כאשר n היא קבוע הקשור לחומר דרכו נע האור.

שמירות מהירות האור

האור נע במהירות סופית. כל זוג צופים שונים ימדדו תמיד את אותו הערך ל־c, מהירות האור: 299,792,458 מטרים לשנייה; אולם, כאשר אור נע דרך חומר שקוף, כמו אוויר, מים או זכוכית, מהירותו מואטת, והוא נשבר. מכיוון שכך, n = 1 בריק, ו־n > 1 בחומר. לפי הידוע כיום ,מהירות האור לא השתנתה כקבוע פיזיקלי מאז המפץ הגדול.

ראו גם